שאלה
שלום,
ברצוני לפתוח את הלב ולשאול שאלה שמאוד מציקה לי ומעיקה עלי בימים האחרונים. אני נערה דתייה כבת 18. סיימתי שמינית לפני כחודש ובעז"ה בעוד חודש אתחיל את השירות הלאומי. אני יוצאת עם נער דתי בגילי, כבר במשך כמעט שנה ושנינו שומרים נגיעה. בתחילת הקשר, בן זוגי הבהיר לי שחשוב לו מאוד שנשמור נגיעה, זהו עיקרון משמעותי וחשוב לו ביותר ושהוא דבק בו. אני לא בדיוק הכי רציתי, אבל הבנתי שאני רוצה בקשר הזה ושעלי לכבד אותו. היה לי מאוד קשה לשמור נגיעה, לכן למדתי והעמקתי בנושא זה, משום שלימוד מביא לידי מעשה. ואכן לאחר כמה זמן, הגעתי למצב ששמירת נגיעה באה גם מהרצון האישי שלי, ולא רק מהרצון של לכבד את בן זוגי ושמחתי בכך מאוד. עברנו בקשר הזה השנה הרבה עליות ומורדות, קשיים ומשברים שפתרנו וצלחנו אותם בעזרת הדיבור בלבד. ניחמנו אחד את השנייה על הקושי של השני, על דברים שמציקים לנו, או סתם דברים שקרו על ידי דיבור ושיחה מעמיקה בלבד. הרי מה כבר אפשר לעשות בשמירת נגיעה אם לא רק לדבר? הדיבור אכן היה כלי מאוד משמעותי בקשר, והתקשורת בנינו רק הלכה והתחזקה בעקבות כך. השמירת נגיעה הועילה ורק תרמה לקשר. נוצרה בנינו קירבה נפשית רגשית גדולה מאוד. הקשר שלנו היום, מה שבנינו, ומי שאנחנו רק בזכות המתנה שהקב"ה העניק לנו שהיא השמירת נגיעה. כמו שאדם אומר שהוא בנה את ביתו בעשר אצבעות, כך גם אני מרגישה ששנינו עמלנו וטרחנו בבניית הקשר הזה בעשר אצבעותינו. מפגישה לפגישה הרגשתי שהמלחמה שלי מול יצר הרע רק הולכת וגוברת. מפעם לפעם היה לי יותר קשה. השיחות היו מאוד אמוציונליות. הרגשתי שאני אוגרת בתוכי המון רגשות, אמוציות ומתחים שלא יכולתי לפרוק אותם על ידי מגע בעצם. גם לבן זוגי היה מאוד קשה, אבל הוא אף פעם לא חשף את הקושי הזה בפני, מפני שהוא תמיד חשב שלא יועיל ששני בני הזוג יהיה ביחד בקושי. תמיד שלאחד קשה, השני צריך להיות איתן ויציב. אם שני בני הזוג יהיו בקושי, הדבר לא יועיל ולא נוכל להתקדם לשום מקום. הקפדנו מאוד בנושא של הייחוד ושמירת נגיעה אך איך אומרים? "אין אפוטרופוס לעריות", ואכן זה קרה. היה מתח מיני רב מאוד, אגרנו בתוכנו במשך כמעט שנה המון אמוציות ורגשות שלבסוף בשבוע שעבר זה התפרץ. זה בא משנינו. התאפקנו במשך כל כך הרבה זמן וזה פשוט קרה. שנינו נמצאים עכשיו בקונפליקט. מצד אחד שנינו מתחרטים על זה מאוד, משום שעברנו על איסור נגיעה שהוא מדאורייתא. מצד שני, אני שלימה עם מה שקרה כי אני יודעת שמתישהו הנפילה הזו הייתה מרחשת. אני מבינה שזהו הטבע האנושי, זה טבעי ולגיטימי שזה יקרה משום שאנחנו בני אדם והקב"ה ברא אותנו עם יצרים ורגשות. וזה טבעי שאני אוהב בן אדם וארצה להביע את הרגשות שלי כלפיו במגע. דיברנו על מה שקרה המון והרגשתי שפשוט הרמה של השיח יורדת. היו לנו שיחות כל כך משמעותיות, עמוקות ורוחניות, ופתאום מצאתי שהשיח כל כך רדוד ומיני, ופשוט כעסתי על עצמי ואני מתייסרת על כך מאוד וכך גם בן זוגי. אני שנייה לפני השירות לאומי והוא שנייה לפני הישיבה ושנינו לא רוצים שזה יפריע לנו בשנה כה משמעותית זו. מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להמשיך לשמור נגיעה כי זה תרם מאוד לקשר והפך אותו למה שהוא. בנוסף אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו להתדרדר עם העניין של הנגיעה, משום שהחתונה לא מתרחשת בזמן הקרוב, אלא יש עוד זמן. אך, מצד שני, אנחנו שלמים עם מה שקרה בחמישי, לשנינו היה כיף ונעים ואנחנו כן רוצים בהרגשה הזו שוב. בסופו של דבר המטרה האמתית שלנו היא לחזור לשמור נגיעה, אך שאלת מיליון הדולר היא, איך עושים את זה? איך לאחר מה שקרה, הנפילה הזו, אנו נחזור בחזרה לתלם ונשמור נגיעה?
תשובה
שלום וברכה
אתחיל בחדשות הטובות: אתם אוהבים מאוד האחד את השני, ומשתוקקים לחיות את כל רבדי האהבה – מרום הקשר הנפשי ועד יסודות הקשר הגופני. לאמור: אתם בריאים, עוצמתיים, רגישים, וכל המעלות הטובות. תארי לך שחס ושלום זה היה הפוך – היה לך קל, לא הייתם משתוקקים האחד לשני, לא הייתם מצפים ליום בו הדברים יהיו מותרים – אז הייתם בצרה גדולה מאוד.
מהותה של הקדושה והטהרה היא הפסיעה לאחור. "קדושים תהיו – פרושים תהיו", לאמור: למען הקדושה והטהרה, מכוח הצווי האלוהי, אנחנו נמנעים מלמלא את כל מה שהיינו רוצים לעשות, ואנחנו נאמנים לברית עם הקדושה וההלכה.
אשמח אם תקראי את: https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=6067
ועד היום הצלחתם יפה ללכת בדרך זו.
גם לרצות האחד את השני. גם להיענות לתביעותיה של ההלכה. גם לכאוב וגם לקיים.
ומה עושים כשנופלים ?
עכשיו עומדות בפניכם שתי אפשרויות. ראשונה בהן היא חס ושלום לוותר, לומר לעצמכם כי כיוון שנפלתם – דבר אינו מחייב אתכם, להתמכר לאותה תחושה של "שלמות עם עצמכם" על מה שהתחולל יפה ביניכם, ולתת לדברים להתגלגל. הכרעה כזו משמעה הריסת חלק גדול ממה שאתם מאמינים בו, ממה שאתם מחויבים בו, וממה שיכול להביא אתכם לפסגות גבוהות.
והאפשרות השניה – המדהימה יותר – היא אפשרות התיקון, התשובה, ההכרעה כי אתם יודעים לקום, כי אתם הולכים בדרכו של דוד המלך (ראי: https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4527) שהורה לנו שמכל בור אפשר לצאת, וכל נפילה ניתנת להפיכה למקור צמיחה גבוה יותר.
זו הדרך המובחרת העומדת בפניכם היום – התחמיצו אותו ?
כל טוב