שאלה
שלום וברכה,
אתמול פורסמה באתר תשובתך בעניין "ההתקפות על הרב מלמד".
ראשית, אני מודה שבקריאה ראשונה אני מזדהה עם הדברים, ובהחלט האופן שבו הדברים מתנהלים מדאיב את הלב מאוד מאוד.
אך אני רוצה להעיר על דבריך כמה הערות:
1. כתבת "הדבר אינו שולל את זכותו ואולי את חובתו לכתוב את מה שהוא סובר שההלכה",
ואני שואל, האם כל תלמיד חכם רשאי להורות בפומבי הוראות בדיני נדה החמורה בלי שאף אחד ממורי ההוראה המקובלים בדורות האחרונים מסכים איתו? הרי אין מדובר ברב קהילה או ראש ישיבה שיושב במקומו ומורה לבני קהילתו לבד. מדובר ברב שיש לו עיתון, אתר אינטרנט ומערכת הוצאה לאור שמפרסם בפומבי פסקים מחודשים לכל הציבור. ואם יש רבנים גדולים ורבים שחושבים שהוא טועה ומטעה ומביא אנשים פשוטים לבעיות חמורות (בספק כרת! - תלייה בספק מכה בבדיקה פנימית למשל) הרי מחובתם למחות על כך בכל תוקף לא כך?
והן אמת שגם הרב עובדיה יוסף זצ"ל פרסם פסקים מחודשים, אך בכל זאת אין להשוות שהרי מדובר על חד בדרא שרז לא אניס ליה בכל חלקי התורה ממש.
2. כתבת "האם מה שנעשה בפרסומים האלה הוא מחלוקת הלכתית בלבד, או שהדרך בה מתנהלת המחלוקת מולו היא הרבה מעבר ללגיטימי במחלוקות הלכתיות?"
אכן אין זו מחלוקת הלכתית נקודתית בלבד. המחלוקת היא על העובדה שעומד ת"ח יחידי ובאופן שיטתי מורה לכל הציבור ובבמות משמעותיות מאוד ככל העולה על רוחו נגד דעתם של רובא דרובא של הרבנים! אין כאן רק פסק אחד מוטעה, אלא גישה מוטעית לפיה רשאי רב יישוב לומר 'אני לומד את הגמרא ומורה מתוך הסוגיה' בלי להיות כפוף לכל גדולי האחרונים (כך למשל בסוגיית בליעה בכלים. וגם בעניין היחס לרפורמים, שכאן זה כבר לא עירוב בשאינו מינו אלא זה מינו - שכל גדולי האחרונים כתבו לא לתת להם בדל לגיטימציה ודריסת רגל ודחו אותם מכל וכל, והרב מלמד מרגיש שהוא כמו הנודע ביהודה רשאי לעשות כהבנתו בכל נושא ובפומבי).
3. כתבת "אני מציע לא להיכנס לדיון האם יש רשות לרב מלמד לכתוב את מה שהוא סבור שהיא דרכה של הלכה"
אני חוזר על דברי הקודמים - האם כל אחד רשאי לכתוב מה היא לדעתו דרכה של ההלכה בכל עניין ובכל נושא ולפרסם זאת בספרים ומאמרים לכל הציבור? האין זו הטעיה של הציבור התמים?
4. כתבת "מציע לך, מניסיון מר מאוד שעובר העולם החרדי, לא להגדיר "גדולי הדור" ו"זקני הרבנים" – לא בגלל שזה לא חשוב, אלא בשל העובדה שמדובר בכלי מניפולטיבי מאוד"
אני מסכים שזהו כלי מינפולטיבי. אך אני למדתי שהדבר הבסיסי ביותר הוא שהתורה נמסרת מדור לדור, וצעיר כפוף לזקן ממנו. ולכן אני שואל: מיהו רבו של הרב מלמד? מי עומד מאחורי פסיקותיו המחודשות?
כתבו נגדו הרב עמאר, הרב יעקב אריאל, הרב דוב ליאור, הרב נבנצל ועוד - ומי כתב בעדו? מי יצא להגנתו? מי מבין פוסקי ההלכה הזקנים והמוכרים נעמד ואמר 'אני חושב שהוא צודק ושזה לגיטימי'. האם אין זה ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמיד חכם, שכשהוא רואה שכך כותבים נגדו בכזו חריפות תלמידי חכמים מופלגים שכאלו - יעצור ויבדוק את עצמו? איזה מן חינוך כלפי הציבור שאדם מתנהל כאילו אינו כפוף לאיש?
אסיים ואומר שכוונתי היא להגיע לבירור האמת ורצון ה'. גם אחרי שכתבתי את השגותי, אני עצמי איני משוכנע בצדקתם. כי הסטיאוציה מורכבת וקשה ומבלבלת. ואני תקווה ותפילה שמתוך שאלות בלתי מתפשרות ודיון ענייני ומכבד נזכה לעמוד על דברי תורה ולעשות רצון בוראנו
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
א. יש לחלק בין שני נושאים. אם תלמיד חכם המורה הלכה לרבים בהיקפים עצומים סבור עמדה הלכתית מסוימת – הוא בוודאי רשאי להשמיע אותה, ואולי אפילו חייב. והחולקים עליו – רשאים ואולי חייבים לחלוק עליו. זה לגיטימי לחלוטין. שאלה אחרת היא האם "מחאה בכל תוקף" מסייעת או מזיקה לנושא עצמו. איני רואה כל בעיה במחלוקת הלכתית. השאלה היא כיצד היא מנוהלת, שכן אני חושב שמניסיוננו ההיסטורי למדנו ש"שנים רבים – השלישי זוכה", והשלישי במקרה הזה הוא אלה שאינם שומרי הלכה כלל.
ב. ברגע שאתה מתבטא כלפי תלמיד חכם "ככל העולה על רוחו" אתה למעשה מהווה חלק מהבעיה ולא חלק מהשאלה.
ג. אני נוהג לא להטעות את הציבור, ואני כותב פעמים רבות את עמדתי, וכשהיא עמדת מיעוט אני כותב "דע לך שאני עמדת מיעוט, אולם אני משוכנע שההלכה היא כזו".
ד. בד בבד, עם הטענות שלך, הרב מלמד הוא גדול מפיצי ההלכה בזמננו, והזכות העצומה שלו בהגברת ההלכה בישראל היא לא תאומן. משמעות ההתקפות עליו היא מפלה גדולה לשמירת הלכה.
בכאב גדול
כל טוב