רוצה להתחזק בהדרגה וזה קשה

שלום לשואלת היקרה!
קודם כל, לבי מרנן ושפתותי רוטטות כאשר אני שומע או חוזה ביהודי שהיה רחוק מה´ יתברך והחליט לשוב אליו, ובפרט בן אהוב שכבר היה תחת כנפי אביו ופרש ממנו ועתה חוזר, השמחה כפולה ומכופלת, ה´ שמח בזה, אני מאמין שאת שמחה מאוד בזה, ואני הקטן שמח בזה כי אני שמח בכל מה שאבא שלי שמח.
שנית, אני רוצה לציין לטובה את ההבנה העמוקה שלך בחשיבות ההדרגה אע"פ שאת לא מצליחה לדברייך, ברור שזה חשוב לך, וזה כבר הרבה יותר מחצי הצלחה כי אני שם לב שלא רק בתחום הזה, יש לך מודעות גבוהה לעצמך, וזה חשוב מאוד בעבודת ה´, על כן אני סמוך ובטוח שתוכלי להגיע לכל מקום שרק תחפצי בעבודתו יתברך ובכלל, וגם אם הסתבכת קצת עכשיו, אני מקוה שאוכל לסייע לך לכוון את כל הכוחות הנפלאים שבתוכך לאפיקים יעילים יותר בכיוון של הצלחה, בעזרתו יתברך ובישועתו.
הבעיה שאת מציינת ידועה בקרב דתיים לשעבר, ובעיקר אצל חרדים לשעבר, אצלם המסגרת ההלכתית שולטת יותר. יצא לי לפגוש אפילו בחורים שכבר עזבו את הדת באופן כזה או אחר, אך יש טקסים דתיים שהם מקפידים עליהם, באופן כמעט אובססיבי, רק משום שהקפידו מאוד על הטקס הזה בביתם, או במוסד הלימודי שלמדו בו.
אם אני מבין נכון, כל מי שהיה דתי ועשה מסלול כשלך, בעצם אומר לעצמו עכשיו: "חזרה לשגרה", כלומר, אני ממשיכה בדיוק מהשניה שבה עזבתי הכל, וזה גם הגיוני, כמו אדם שנוסע בכביש ופתאום נעצר, ברור שכאשר ירצה להמשיך בנסיעה יתחיל שוב מהמקום שבו הפסיק.
אך עבודת ה´ אינה כביש ואנו איננו רובוטים, אנחנו עוברים הרבה דברים בחיים.השנים שבין גיל 15 ל- 23 הם תמיד מאוד משמעותיות אצל האדם וגורמים לו להשתנות בהרבה מאוד תחומים, בפרט אצלך, שהרי עברת תהליך של טלטלה.
אז האמת היא שאת לא מתחילה מהמקום שהפסקת. מצד אחד, את מתחילה ממקום גבוה יותר, כי הרי גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים, מצד המוטיבציה והרצון שלך להיות עובדת ה´, אני בטוח שזה לא אותו דבר כמו בגיל 15 (הרי בגיל הזה עזבת הכל!), אך מבחינת ההרגלים שקנית עד גיל 15 אינך באותו המקום. משום שבמשך 8 שנים (לפחות) התנהגת בצורה אחרת, וכמו שהעזיבה שלך את הדת לא היתה בבת אחת, כך גם החזרה לא יכולה להיות כזו מכמה סיבות, ועל פי שאלתך נראה שאת יודעת אותן. אז מהצד הזה, הצד המעשי, את אכן מתחילה ממקום נמוך יותר, לכן חשובה ההדרגה במעשייך.
בעניין הזה חשוב לי להבהיר הבהרה חשובה. אנחנו לא קרייריסטים בשולחן ערוך, החיים שלנו אינם מסתכמים באמירה שמי שמקיים הכי הרבה הלכות הוא הכי מוצלח, אנחנו גם לא קרייריסטים במצוות, או בשום דבר שדומה לזה. אנחנו עבדי ה´ שמשתדלים לעשות רצונו, וזו השאיפה שלנו. [ואם את, או כל מישהו אחר שנמצא באמצע תהליך עוד לא בשל לכיפה/שבת/כשרות/ברכות הנהנין או כל דבר אחר, זה לא מה שה´ רוצה ממך!] ולכן זה גם לא עבודת ה´, זה סתם עצת היצר, פיתוח קריירה סתמית וחיצונית שאין לה דבר וחצי דבר עם עבודת ה´ והיא אובססיבית וכפייתית, ועלולה להביא לשאול תחתיות ממש.
"אבל מה אני יעשה, אני אומרת לך שקשה לי! אני לא רגועה!"
אני מבין וזה טבעי וברור שתהיי כך, אבל ככל שתפנימי את זה תהיי רגועה יותר, אבל לא רק את הדברים האלו, צריך להיות לך גם עוד דגש חשוב בעבודת ה´ שלך.
את צריכה לשים יותר דגש על אהבת ה´ אותך. כמה שהוא שמח בך שאת הבת האבודה ששבת אליו לאחר שנים, כמה שהוא מתענג לראות אותך הולכת כל צעד וצעד, וגם אם את לא הולכת בכלל, הוא אוהב אותך כמו שאת, כי את הבת שלו. אם תסתובבי עם ההרגשה כמה טוב זה להיות בת של מלך, הלחץ ירגע, את תשתחררי ותביני גם שזה מה שהוא רוצה, וכך הוא רוצה שתעבדי אותו, כי מרוב לחץ קשה לאהוב, ויותר קשה להרגיש אהוב.
לגבי ה"הבנה" שהבנת ממישהו אחר, במחילה מכבודך לא ירדתי לסוף דעתך, הרי אם זה כל כך נכון, היית צריכה להרגיש את זה גם את ולא "להבין" ממישהו אחר. ואם את לא מרגישה אז אולי זה בכלל שאלה של מישהו אחר.
בכל אופן, אשתדל לענות לך על זה בקצרה, אבל זה נושא מאוד רחב. כל היצורים החיים מתנהלים בצורה של "גל". כל אחד מאיתנו יודע איך נראה מוניטור של פעימות לב כאשר הוא תקין, ויודע שהקו הישר לא מבשר טובות (רחמנא לצלן). גם בעבודת ה´ זה כך, יש עליות וירידות, וכך אנחנו מתקדמים ועולים, כך שכל ירידה היא פתח לעליה חדשה שטרם נראה כמותה (כמובן שהגרף השקול הוא תמיד במגמת עליה, אחרת יש כאן בעיה שצריך לפתור)
אצל חלק מהאנשים התחושה הזו מאוד מובהקת, אצל חלקם זה פחות מורגש, אבל אצל כולם זה נכון.
יהודי צריך לדעת שכאשר הוא בעליה, הוא צריך לחשוב טוב טוב איך הוא "מפרנס" את עצמו מבחינה רוחנית כאשר הוא בירידה, ואז יש יותר איזון ופחות טלטלות, וגם הירידה עצמה פחות מורגשת משום שיש מוכנות להגיע אליה. אם בזמן העליה יש אופוריה של טיפוס לגבהים, זה מתכון לדיכאון, כיון שיש ניתוק בין העליות והירידות של האדם מה שיוצר בתוכו מתחים ואין כאן המקום להאריך בתופעה.
ישנה עצה נוספת שנתן ר´ נחמן להתמודדות עם התופעה (שהוא קורא לה "רצוא ושוב" ליקוטי מוהר"ן חלק א´ סימן ו´). כאשר אדם נמצא בהתקדמות, הוא צריך להגיד לעצמו "קדימה" עם כל הכוח ולא לנוח על זרי הדפנה אלא לעשות וללמוד ולהתקדם, בבחינת "אם אסק שמים- שם אתה", כלומר ה´ יתברך עדיין "שם" וצריך להרחיק ו"לתפוס אותו". אך כאשר ישנה נפילה "ואציע שאול- הנך", כלומר, ה´ איתך כל הזמן, אפילו בנפילות הכי קשות. אדם צריך לומר לעצמו ולהדגיש לעצמו כמה ה´ אוהב אותו כמו שהוא מבלי שיצטרך להגיע לשום מקום. ויש עוד המון מה להאריך בתורה החשובה הזו של ר´ נחמן מברסלב זיע"א.

מקוה שעזרתי
מצפה לעדכונים ותגובות
שמואל
shmuelart@gmail.com