שאלה
בס"ד
בהמשך לתשובתך לגבי אישה מבוגרת שאינה מחוייבת על "פרייה ורבייה" אל זו מצווה שחלה על הגברים בלבד.
אם כן מה גורלן של הנשים האלו ? איזה גבר מלכתחילה יהיה מעוניין להתחתן עם איזה שאינה יכלה להוליד מצד הטבע... ( לא מתייחסת על ניסים כרגע... כמו שאלוקים עשה לשרה.. אמנו ע"ה)
הרי כתוב בשולחן הערוך . לא ישא אדם עקרה, וזקנה, ואילונית, וקטנה שאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה.
ואכן מצווה פרייה ורבייה היא אחת מהסיבות שאדם זקוק להתחתן ואחת מהיקרות ביותר.
אז מה התועלת בלהתחתן עם אישה שאינה בעלת כוח הולדה ? ( חוץ מנושא של הפגם הברית והצלה מהחטא וחיי אישות חיבור....)
גבר אמור להשאיר ילדים בעולם....
מה התייחסותך למקרה שכזה ראוי להתחתן עם מבוגרת או להשאר רווק.
תודה.
תשובה
שלום וברכה
הנושא הרגיש שמועלה בדברים הוא חלק בלתי נפרד מהדיון, ואסור להתעלם ממנו.
העובדה שאישה מאבדת את יכולתה הטבעית ללדת מגיל מסוים – אינה החלטה שלנו כבני אדם. זה חלק בלתי נפרד מהבריאה האלוהית.
הדבר אינו אוסר עליה להשתמש בטכנולוגיות רפואיות שונות ומגוונות כדי ללדת בגילאים מאוחרים יותר. זה השורש לדיונים רבים, שכן אין מדובר רק בהכרעה של האישה עצמה, אלא גם של בו זוגה; ולא רק של שניהם, אלא יש לכך גם השלכות על הילד שנולד, והדבר מעלה את השאלה האם יש גיל מסוים של ההורים שצריך להתחשב גם בשיקול הזה; ויש לכך גם הרבה מאוד משמעויות חברתיות, שרק אחת מהן היא השאלה עד כמה החברה צריכה להשתתף במימון גאולת אישה זו מבדידותה; וכדו'.
על כן, זו שאלה מורכבת ומסובכת מאוד, וטבעי הדבר שתהיינה עמדות שונות ומגוונות ביחס לכל אחד מפרטיה.
ברם, ההנחה כי נישואין נועדו אך ורק למען "פרו ורבו" אינה נכונה כלל ועיקר. נכון הדבר שגם מרכיב זה קיים, וזה הבסיס היסודי של דין השולחן ערוך. אולם, הנישואין בכללם כוללים הרבה הרבה מעבר לזה, ולא טוב היות האדם לבדו.
כשמדובר באחת משתי האפשרויות- להישאר רווק כל ימי חייו או להינשא ללא לידת ילדים – נראה לי כדבר פשוט שברמה העקרונית (מובן שצריך להתאים את העקרונות לכל מצב לגופו) בוודאי שעדיפים הנישואין והיציאה מבדידות על הישארות כרווק, שאין בה תועלת כלל.
כל טוב ושייפתחו שערי שמחה