עם ישראל - למה צריך 'עם סגולה'?

בס"ד

שלום,

ישר כח על שאלתך. שאלה חשובה מאד.
זו שאלה כה חשובה כי אם נבין למה לא רצה הקב"ה לבחור בכל האומות ולתת לכולם את התורה, נוכל לנסות ולהבין מדוע רצה הקב"ה רק בעם אחד, למה בחר רק בעם ישראל ונתן לנו את התורה. על ידי כך נוכל להבין לאן צריכים אנחנו לשאוף- גם בנוגע לכל ישראל, אך גם בנוגע לעצמנו.

אז קודם כל- התשובה האמיתית היא שאיננו יודעים את התשובה. כי כל מעשי ד´ נפלאים מבני אדם. אנחנו לא יכולים לעמוד על הרצון האלוקי ועל דעת עליון..

אבל אנחנו יכולים לנסות ולענות על פי ראות עינינו, וחובה עלינו לעשות כן.

אני חושב שאם נתבונן קצת בעולם, נוכל להבין וללמוד מהבריאה למה צריכים להיות הדברים דווקא כך ולא אחרת. מדוע רצה הקב"ה לברוא את עם ישראל במדרגה גבוהה מזו של שאר בני האדם.

ר´ יהודה הלוי מונה בספר ה´כוזרי´ את המדרגות בבריאה. דומם, צומח, חי מדבר, ומעליהן- ישראל. מדרגה חמישית בבריאה.
אם כך כדי להבין את הייחודיות והצורך של המדרגה הגבוהה אנו צריכים להתבונן קודם במדרגות הנמוכות יותר.

מדרגת הדומם- תפקידה ברור. הדומם הוא הנותן את הבסיס וחומר הגלם לכל הדברים. עליו הכל עומד, והוא העולם שבו אנו חיים.
מדרגת הצומח- היא כבר במעלה יותר גבוהה. הצומח מתפתח ודינמי, הוא עוזר לתחלופה של האוויר ושומר עליו זך ונקי. יש בכחו לזון ולרפא.
החי- הוא בעל יכולת תנועה. הוא עוזר לצומח להתרבות ולהפריח את העולם הדומם, הוא מספק מזון, ביגוד (צמר) ומספק גם סיוע בעבודות שונות הנצרכות לאדם, כגון חרישה נסיעה וכד´.

מעל זה- מדרגת האדם. האדם משתמש בכל המדרגות שקדמו לו. ומעלתו של האדם די גלויה וברורה.

אף אחד מאיתנו לא ישאל מדוע האדם אינו כמו הבהמה. התשובה ברורה...
אך המעניין הוא שאף לא אחד ישאל גם- מדוע לא יהיו כולם כבני אדם..!
נניח שלא נשאל על מדרגת הדומם והצומח, אך מדוע לא יהיו הבהמות כבני אדם? לשם מה נצרכות הבהמות?

אלא שכל מדריגה יש לה את הייחודיות שלה. את התפקיד שלשמה היא נבראה ובשבילה נוצרה.
לבהמה אין יכולת חשיבה, היא אינה בעלת שכל. לכן היא יכולה למלא את התפקיד שלה בצורה טובה הרבה יותר. תפקיד שכל כך נצרך לעולם ולא היינו יכולים להתקיים כלל בלעדיו, לאורך כל הדורות.
כך היא יכולה לעשות מלאכות בזויות ביותר, ולספק אוכל, אם בחלב אותו היא נותנת לנו ואם בבשר.

אם הבהמה הייתה מפותחת יותר- התפקידים שלה לא היו יכולים להתמלא כראוי, ומשימות שצריכות היו להיעשות על ידה לא היו מתבצעות.
כשאין לה מחשבה, והיא גדולה ומגושמת, בעלת כח פיזי ויכולת סיבולת- הבהמה תעשה את עבודתה נאמנה. היא תוביל את בעליה ממקום למקום, תחרוש את שדהו ותספק לו מזון. בלי התנגדות וללא ערעור כלל.

מאידך- לאדם לא ראוי להתעסק בעבודות כל כך בזויות, ולא רק משום שלבעל שכל יכולה להיות פגיעה ופגימה בכל התפקידים שהזכרנו, אלא שמי שצריך לעסוק בדברים קצת יותר שכליים ומוסריים- צריך גם להיות יותר מסודר, אסתטי ואנין טעם. הוא צריך להיות כלי נקי בכדי לא ללכלך את הדברים הזכים אותם הוא נושא. אך בזה לא נאריך יותר מדי.


כך גם בנוגע לשאלתך.
מוכרח להיות הבדל בין אומות העולם לבין ישראל. חייב להיות עם אחד אשר נושא את שם ד´ בצורה ראויה יותר, ומוכרח העולם להתפתח ולהשתכלל.

ריה"ל מכנה את ישראל בספר ה´כוזרי´ (מאמר שני אות לו) ´לב באברים´. "ישראל באומות כלב באברים".
לכל אבר ואבר תפקיד מיוחד משלו. מי בעל תפקיד חשוב יותר ומי פחות, אך לכולם יש תפקיד, וכולם חשובים ונצרכים..
אך הלב- לו יש תפקיד מיוחד, הוא מזרים את הדם ומחייה את כל האברים. הוא זה שנותן להם את החוזק, את יכולת העשייה שלהם, את המשמעות של התפקוד שלהם.

בעולם שלנו אנחנו צריכים ידיים ורגליים, אנחנו צריכים כבד וריאות וכו´. פיתוחים בתחום הכלכלה והרווחה, ההיי-טק וההגות... אנחנו צריכים שכלול והתרחבות.

לשם כך- צריך ידיים שהן קצת מחוספסות. ידיים עובדות. כאלה שיכולות להרשות לעצמן גם להתלכלך לפעמים, ולהגיע אל מקומות מטונפים. רגליים שיכולות להישרט קצת פה ושם וגוף שלם שיכול להזיע ולקבל קצת ריח לא נעים.
אך ללב אסור להיפגע. הוא רב חולאים אבל גם רב הבריאות. הוא המחייה את כל הגוף.
אם חס וחלילה יקרה לו אפילו משהו קטן- אין לו הגנה כמו לשאר האברים שבגוף, ולכן הוא זקוק לשמירה הרבה יותר חמורה ומגינה.

אנחנו צריכים מי שיתעסק בענייני העולם-הזה, בעניינים החוליים (מלשון חול) והגשמיים היום-יומיים, ויעסוק בהם באופן קבוע. עם יד ורגל, וראשו ורובו.
לשם כך הבריאה זקוקה לאומות העולם, כפי שהם, במתכונתם.

כך ישראל יכולים להתפנות ולעסוק בתורה, לשאת את שם ד´, בקדושה ובטהרה, בזוך ומתוך גילוי נשמתנו הגדולה. ועל ידי זה מפיצים ומביאים את התורה אל העולם, ואל כל האומות בצורה יותר איכותית.

אין זה אומר שכרגע אנחנו לא עובדים, לא משכללים כלל את העולם ולא מתעסקים בחומר.
כלל וכלל לא.
אדרבא- יש לנו כשרון גם לזה.
גם ליעקב כשהוא צריך יש ´ידי עשו´.
אך זה דבר שיותר חיצוני לנו, והמהות שלנו פנימית וזכה, וצריכה להישאר ולהישמר כזו.
לכן נצרכים גם אומות העולם לעמוד במתכונם, על מנת ששם ד´ יופיע ויגלה בעולם בצורה גדולה הרבה יותר, על ידי כלים זכים ונקיים.

וזוהי לכאורה דעת ר´ שמעון בר-יוחאי בגמרא בברכות (דף לה עמוד ב):
´ר´´ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח- תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע´´י אחרים שנא´ (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו´, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע´´י עצמן´.

וכן תוכלי לעיין בסוף הלכות מלכים של הרמב"ם:
´לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח. לא כדי שישלטו על כל העולם. ולא כדי שירדו בעכו´´ם. ולא כדי שינשאו אותם העמים. ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ולא יהיה להם נוגש ומבטל. כדי שיזכו לחיי העולם הבא´.

נאכל נשתה ונשמח, ישראל יהיו ראש לעמים וינשאו אותנו האומות. אך לא לכך התאוו החכמים והנביאים ולא לכך אנו מתאויים, אלא מתאווים אנחנו לתכלית ולמגמה של כל אלה. לעסוק בתורה שנתן לנו ד´ יתברך.

זהו נושא ארוך שאפשר להרחיב בו רבות, אך זו נקודה יסודית מאד בעניין.


אם משהו לא מובן, וכמובן אם יש שאלות נוספות- נשמח מאד לשמוע.

ניר
nirka10@gmail.com