שאל את הרב

עזרה לאדם שסולדים ממנו

הרב יובל שרלו 12/05/22 11:38 יא באייר התשפב

שאלה

היי כבוד הרב,

תהיתי לעצמי איך מתייחסים למצב שבו אדם לספסל הלימודים (אין היכרות אישית אתו) מבקש עזרה אבל אני סולדת מלעזור לו בגלל היחס, ההרגשה שהוא נותן לי כאילו זו כל הוויתי לשרת אותו, תחושה שהוא מעביר של זלזול.

עוד יותר מזאת, כשאני ביקשתי לשתף פעולה במיזם שדורש רק דקה מזמנו בחתימה, ובשליחת הודעה- הוא אמר שיעשה זאת, אך לא עשה.

אני יכולה לעזור לאדם הזה גם בחצי דקה מזמני, אבל בגלל היחס וההרגשה שהוא נותן לי, חוסר ההדדיות, אני לא רוצה.

לעזור או לא לעזור?

תודה

תשובה

שלום וברכהֿֿ

יישר כוח על העלאת הסוגייה העדינה והרגישה הזו.

שתי תנועות מעצבות את ההכרעה בשאלה זו:

ראשונה בהן היא זו שמופיעה במצוות התורה ״כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו״, כאשר חז״ל הדגישו כי מצווה בשונא יותר מאשר באוהב. הדבר נועד גם כדי למנוע את הגברת השנאה (כך ביארו בעלי התוספות היבטים מסויימים של דין זה), וגם כדי שמצוקת השני וההיחלצות למענו תאפשר פתיחת שערי לב מחודשת, ויכול להיות שייזרעו זרעים שיצמיחו התקרבות והורדת המחסומים.

שניה בהן, המופיעה ממש באותה מצווה ״עזוב תעזוב עימו״. חז״ל הדגישו את ה״עימו״, לאמור: התורה אינה מצווה להיות פרייאר, ולעשות את כל העבודה לבד, אלא מתנה זאת בנכונות של נתקע בדרך להיות חלק מחילוצו מהמצוקה. הדבר מוליך אותנו גם להיבט הנפשי, לאמור: אם לא מתקיים ״עימו״, והוא אכן סובר מקרין שצריך לשרת אותו, מביט בזלזול, ולמעשה מנצל את הרצון הטוב בלי להיות שותף - אין חובה לעשות זאת, ואפשר שגם לא נכון לסייע בעדו.

מה עושים עם שתי התנועות ?

מתחילים בראשונה. אולי ייפתח דבר מה. אפשר שדווקא חומות הניכור יפלו. ובכלל - תמיד טוב לפתוח במעשה שיש עימו אופק. אך אם מזהים שמטבעות ההתנהגות נותרו על כנן, ושהוא ממשיך בדרכו - מפסיקים.

היבט רחב יותר לסוגיה כולה נמצא בשיעור על האתיקה של המחילה:

כל טוב ופתיחת שערים

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר