שאלה
לכבוד הרב שלום וברכה!
בהסתכלות שלי אני אומר לעצמי ״קים ליב בדרבה מיניה״ פחות אכפת לי השימוש במחשבון במבחן, אלא מבחינתי נעשה כאן מעשה שלא יעשה שהוא לפתוח את התיק של המורה ולחטט בו על מנת למצוא את המחשבון, (בדרך אגב לא החרמתי את המחשבון לצמיתות אלא זה היה ברשותי כל זמן המבחן ולאחר המבחן החזרתי לו את המחשבון, האם גם על זה שייך מה שהרב אמר בתשובה?)
אם מעמידים את גזילת דעת שיש בזה כמה דעות בפוסקים- קרי שימוש במחשבון בזמן מבחן שאסור בו שימוש במחשבון. זה פחות מפריע לי ברמה החינוכית שלי מול התלמיד לעומת הפתיחה של התיק האישי שלי ללא רשותי בכלל דבר הדומה לדעתי לחרם דרכינו גרשום.
לכן אחזור על שאלתי לאור הסתכלותי החינוכית הזו ש״קים ליב בדרבה מיניה״ דהיינו על פתיחת התיק וחיטוט בתיק של המורה לעומת משהו זניח מבחינתי לפחות כמו שימוש במחשבון באמצע מבחן שנאסר בו שימוש במחשבון
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מלאכתי המרכזית היא הוראה וחינוך. אשתף אותך שבהיותי מורה צעיר, נהגתי להעניש. אבל מאז שעמדתי על דעתי כמורה ומחנך, חדלתי לגמרי מעונשים. מניסיוני למדתי ששיחה מכבדת(!) עם תלמיד, מועילה לאין ערוך מעונש.
עונש, כל עונש, הוא הפגנת כוח, הכנעה של התלמיד, לכן התלמיד שנענש מרגיש פגוע וכעוס. העונש מעורר רצון 'להשיב מלחמה'... לעומת זאת, שיחה שמבטאת הערכה כלפי התלמיד, מכבדת אותו*, ומכילה אותו**, מעוררת בו רצון להיות ראוי למחמאות שהוא מקבל ומביאה אותו לתקן את דרכיו.
*דוגמה לשיח מכבד: "אני מכיר אותך ומתפלא, לא מתאים לך להתנהג ככה..."
**דוגמה לשיח מכיל: "אני מבין שהתרגזת או נפגעת, לכן פעלת בדרך כזאת..."
לגוף השאלה שלך:
1. לא מצאתי איסור לפתוח תיק של הזולת ולחטט בו. וודאי שזה מעשה מכוער וראוי לגינוי - אבל לא מצאתי איסור בדבר.
2. הואיל ולא מדובר באנשים זרים אלא בתלמיד ומורה - נראה לי שהעניין הוא כיבוד מורים - על כך כבר כתבתי בתשובה הקודמת.