שאלה
בס"ד.
שלום! דבר ראשון ממש כל הכבוד לכם על העבודת קודש המדהימה שאתם עושים! שתזכו לחיים מלאים בשמחה ובטוב...
קוראים לי "חווה" ואני בכיתה ט', אני גרה בעיר מעורבת, ובת למשפחה דתייה. אחה"צ אני בחוג, התנדבות, בנ"ע וכו'..
ויש לי בעיה קטנה, אבל משמעותית...
אני רוצה למות. למה? ליודעת... נמאס לי מהחיים... (וזה לא שאני אלך ואתאבד עכשיו... חס וחלילה...) פשוט... נמאס מלחשוב, לעצבן, לנבות, להכשל, להפסיד, להשקיע (ולא לקבל תוצאות...)
נמאס מהחיים... אבל יותר נכון... משעמם לי! וזה לא שאני לא עושה כלום... אני כל היום רצה ממקום למקום, ובאמת עושה כמה שיותר.. אבל זה לא זה... אני עושה הכל "סתם" בלי שום משמעות, מטרה.
אחרי הרבה זמן שחיפשתי מטרה, חשבתי שמצאתי ("לעבוד את ה' בשמחה"- לעבוד גם מבחינה של ממש עבודה עם כסף, וגם התנדבויות ודברים, אבל שכל דבר שאני עושה יהיה קשור לעבודת ה', וכמובן שהכל אבל הכל, יהיה בשמחה...) אבל כנראה שלא... אני באמת חושבת שזה חשוב אבל...
והכי מעצבן אותי... החוסר אכפתיות של אנשים... אנשים פשוט יכולים לראות אותי ולדבר עלי כאילו שאני לא רואה, או לראות שאני ממש עצובה, אבל להתעלם... (וזה לא שאני מושלמת, ממש לא... אבל בקטע של אכפתיות... באמת אני משתדלת...) אבל זה מעצבן שסתם נגיד (ואני נותנת דוגמא דפוקה ממש...) חברה שלי אוכלת משו, ואז זורקת לרצפה, היא תראה שאני ארים את זה ואקח אחריה כמו איזה מנקה, כי זה מפריע לי שככה זורקים, והיא לא תעשה כלום!!! היא תמשיך ללכת כרגיל...
אבל הכי מעצבן אותי... שבאמת אני מנסה לעזור ולשמח כמה שיותר את האנשים שמסביבי, אבל כשאני פעם בא, צ'כה את ה"שימוח" הזה ממישי,או "מה שלומך" אמיצתי כזה... או את ה"בוקר טוב" המשמח הזה... או כל הדברים הקטנים, זה לא קורה...
ויותר מזה... שאני לא מרגישה שיש לי באמת מישו לפנות אליו... ואנשים שמכירים אותי יגידו, מה את חושבת את מכירה מלא אנשים... אבל זה לא זה.... שום בנאדם לא מבין אותי... (אולי אכי אני ילדה כ"כ מוזרה?!)
עוד משו, החברה' שאני נמצאת איתה... אני לא מוצאת את עצמי איתם... אני תמיד מרגישה תקועה... וניסיתי להיפתח ולהכיר חברות בנות גילי אחרות, אבל לא מצאתי...
ועוד משו אחרון...!! יש לי מין הרגשת בטן כזאתי, שאין לי מושג מאיפה היא באה, שאני הולכת למות.. שאני לא אחיה אחרי השמינית נג
תשובה
שלום לך "חוה" יקרה.
סליחה על העיכוב הגדול בתשובתי. אני שמחה שכתבת לנו, למרות הקושי, ואני מקווה שדברי יעזור אפילו בקצת לפתור את הסיבוך בו את נמצאת...
קראתי את השאלה בשלבים.
התחלתי לקרוא אותה וקפץ לי רעיון לתשובה, ואז ראיתי שכבר הבאת אותו בשלב הבא של השאלה.
רציתי להציע סיבה לתחושה, והיא הופיעה מיד אח"כ...
כתבת את הכל בשלבים, שיחד בונים תמונה גדולה.
אני חייבת להגיד, שעצם הכתיבה הזאת בשלבים, אומרת הרבה. מודעות עצמית זה דבר כל כך חשוב, והעובדה שהצלחת להעלות את הדברים על הכתב, בהחלט עוושה חצי עבודה. כמו שאומרים: "חצי מהפתרון בעיה הוא לדעת שאתה בבעיה"
אז..מה בכל זאת יש לי לומר לך?!
תראי, כל מה שתארת אלו תחושות שלך. אלו דברים שנמצאים בתוכך פנימה.
ואני מניחה שגם משם יבוא הפתרון.
להאשים אחרים, לקוות שהם יושיעו אותך, לשווע לעזרתם, זה הכי קל, אבל זה לרוב כלל לא עוזר...
כי אלו החיים.
החיים הם שלך.
הבעיות הן שלך.
ומכאן שגם הפתרונות.
וזה לדעתי גם היופי בחיים.
שהבחירה תמיד נמצאת אצלנו. אם זה בדרך ההתסכלות ואם זה בדרך הפעולה.
ועל כן, בשתי נקוודת אלו ארצה להתמקד.
דרך ההסתכלות, ודרך הפעולה.
דרך ההתסכלות-
כתבת שניסית ליצוק משמעות בחיים של- לעבוד את ה' בשמחה.
זו כבר נקודת התחלה טובה.
אך זו נקודת הסתכלות לא פשוטה, וכמו כל דבר בחיים, גם עליה צריך לעבוד.
ההתחלה היא באמת באמירה, בהגדרה ש- עושים הכל בשמחה, ושהכל מאיתו יתברך.
אבל השלב השני הוא כבר האמונה בזה, וההסתכלות המתמדת כך, לאורך החיים.
לחפש כל הזמן את הדברים הקטנים, המקומות השוליים לכאורה, בהם הקב"ה נמצא. בהתחלה זה קשה, כי צריך להתאמץ כדי להרגיל את העניים שלנו לראות ככה.. אבל אחרי זה זה שווה, וזה הולך יותר בקלות.
הדרך השניה היא דרך הפעולה-
שהרי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". חוץ מהסתכלות יש מעשים שמקרבים, מעשים שתורמים לתחושותינו. וגם בהם יש לנו בחירה.
תמיד יש דרך אחרת לפעול.
את צריכה לבחור את הפעולות מתוכך פנימה. מתוך אישיותך. לחשוב על הטוב ולקוות אליו תמיד.
לעשות דברים משמחים, לעשות מעשים בעלי משמעות, לעשות מעשים שמביאים אהבה ואמונה, בקב"ה ובאנשים שסביבך.
וזה נותן המון!
זה נותן משמעות אחרת לחיים.
אין דבר שקורה סתם, ואנחנו גם לא אוהבים לעשות דברים סתם.
ומי יוצק את המשמעות? מי בוחר את המעשים?
אנחנו!
וזה כל היופי. תנצלי את היכולת הזאת.
נכון, זה קשה, זה מעצבן, הרבה יותר קל להתייאש, להאשים אחרים, להכנס לתיסכולים ולעצבות מתמדת.
אבל בדרך הזאת לא מגיעים רחוק...
אין אבקת קסמים שמפיגים את כל התחושות הרעות והתיסכולים. זה חלק מההתמודדות שלנו.
זה עבודה קשה אבל "אדם לעמל יולד"..אחרת, על מה נקבל שכר?!
כל המעשים שאת מטיבה לעשות- תוסיפי להם חיוך, תוסיפי להם משמעות משמעותית לך באופן אישי, תוסיפי להם אמונה!!
אמונה בך.
אמונה בה'.
ואמונה שיהיה טוב.
אז... מה את אומרת? משנים גישה?
תחשבי על הדברים...
אני כאן לשמוע את מחשבותיך, ולקבל את דברייך..
בהצלחה בכל!
שלך,טל.
tlalosh@shoresh.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם