נוכחות בחתונה שלא לפי ההלכה

שלום,

החיים של יהודי שומר מצוות בעולם המודרני מציבים אותנו לא אחת בדילמות מורכבות המעמתות את המחויבות והנאמנות שלנו להלכה ולערכים שהיא מייצגת עם ההרגשות האנושיים הפשוטים שיש בתוכנו כבני אדם, כמו: חברות, רגישות אנושית, יחסי עבודה נעימים ועוד..

היחס אל החברה הלהטבי"ת בכלל - הוא דוגמה טובה לדילמה הזו, ובהקשר זה אנו מציעים לך לקרוא את המסמך שהוציא ארגון בית הלל שמבקש ברגישות ובזהירות להתוות את הגשר בין הקולות המורכבים בנושא זה.

(מצורף לינק http://upload.kipa.co.il/media-upload/beitHilel/18926293-4112016.PDF)

בעניין שאלתך הספציפית. מבחינה הלכתית קשה להצביע על איסור מפורש שיש בהגעה לחתונה של בני זוג מאותו מין.

ייתכן שיש בעצם ההגעה לאירוע מעין חיזוק לעוברי עבירה שנאסר (משנ"ב, סימן שמ"ז ס"ק ז) ואולי אפילו איסור בעצם ההימצאות במקום מסיבה של איסור (אגרות משה, אבן העזר ח"ב סימן י"ז) –

אך גם איסורים מעין אלו יש מהפוסקים שהתירו, בהקשרים הלכתיים אחרים, משום הרצון להרבות אהבה ואחווה בתוך עם ישראל (חזון איש, שביעית, סימן י"ב ומכוח דבריו התירו לערוך חופה לזוג שאיננו מתכוון לשמור על הלכות טהרת המשפחה שהוא איסור דאורייתא).

ובכל זאת נראה לנו שאין להשתתף בחתונה כזו, אלא בנסיבות מיוחדות. במציאות כיום במדינת ישראל, חתונה שנעשית בדרך שונה מהמסורת וההלכה מהווה בהגדרתה גם סוג של מפגן ציבורי שמבקש להשפיע על התודעה התרבותית הרחבה בנושא זה. במובן זה יהיה לא כנה לחשוב שהשתתפות בחתונה כזו, הינה רק מעשה פאסיבי של הבעת חברות לקולגה בעבודה.

איננו מכירים את טיב היחסים שלך עם הקולגה ואת מידת אי הנעימות שתחושי במקרה בו תבחרי שלא להגיע לחתונה. כמו כן איננו מכירים את הקולגה עצמו, את טיב ואופי הטקס שהוא מתכוון לקיים ואת מידת הפומביות שהאירוע מבקש לייצר. תוכלי לקיים שיחה חברית עם הקולגה ולהסביר את הקושי והבעייתיות שיש לך כאדם שומר תורה ומצוות להגיע להשתתף באירוע מסוג זה או למצוא דרך שקטה להתחמק מההשתתפות באירוע ולחפש זמן אחר אישי ונינוח להביע את רגשי החברות המקצועית שביניכם.

לעניין שאלתך האם תוכלי להתחמק מההשתתפות באירוע ע"י תירוץ שיאלץ אותך לשקר: למרות חשיבותה של אמירת האמת, מתירה הגמרא (ויש דעה שזו ממש מצווה) לשנות מן האמת על מנת להרבות שלום בין בני אדם (יבמות סה ע"ב).

היתר זה, מלבד המענה שהוא נותן לשאלתך, מכוון אותנו עוד לדרכה של התורה: לאהוב את האמת ולא להתבייש בערכים בהם אנחנו מאמינים, אך לבטא אותם בעולם בדרך שתשרה אהבה, אחווה ורעות בינינו.

בברכה

צוות משיבת נפש

מקורות להרחבה:

משנה ברורה סימן שמז

דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך ואפילו לעו"ג אבל מי שעוסק במלאכת איסור אסור לומר לו כך:

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יז

ובדבר חתונה שתהיה בקאנסערוואטיווי טעמפל והראביי שלהם יהיה מסדר הקידושין אין לאיש כשר להיות שם. אך אם רב כשר יסדר הקידושין כדין התורה, אזי כיון שהחתונה הא אינה בזמן שבאים להתפלל שם ליכא איסור מדינא שהרי אין מקום לחשוד שהולכין להתפלל שם, אבל לאדם חשוב אין לו לילך לשם אף באופן זה רק כשהוא צורך גדול ורק דרך מקרה שנזדמן כן.

חזון איש, שביעית, סימן י"ב, אות ט ד"ה "ונראה"

ונראה דהא דהקילו חכמים בספק, אף על גב דספק מכשול ודאי אסור ליתן לפני עור, והיה ראוי להחמיר בספקות, משום דאם באנו להחמיר בספקות נמי, נעשה מכשול שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם, והם רק עמי הארץ וחייבים אנו להחיותם ולהטיב להם, וכ"ש שלא להרבות שנאה ותחרות בינינו וביניהם, ועוברים על לא תשנא ועוד כמה לאוין שאין איסורן קל מאיסור זה שבאנו להציל אותם ממנו, וכן אמרו במו"ק במכה בנו גדול. והלכך שיקלו חז"ל בפלס עד כמה יש להתנהג לקונסם ולמשוך ידינו מהם, ושלא נגרום מכשולים יותר להם ולנו, והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה, והתירו בספק. וזו דרך הממוצעת והישרה

יבמות דף סה ע"ב

וא''ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר "אביך צוה וגו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'" ר' נתן אומר מצוה שנאמר "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'". דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב "ואדוני זקן" ולבסוף כתיב "ואני זקנתי"

ים של שלמה, יבמות, פ"ו סימן מ"ו

ונראה, דוקא דבר שהוא באקראי, אבל שליחות שהוא בין אביו לאמו לא ישנה, אפילו במשנה משום שלום, כמו שמצינו בהאי פירקא שהקפיד רב על חייא בריה, וא"ל, את לא תעבוד עובדא כו', והיינו דא"ל האי קרא 'למדו לשונם דבר שקר' וגו', כלומר, שהקפיד שלא ילמוד לשונו בכך