נדרים?

בס"ד

שלום רב,

תראי כמה ההלכה חכמה ומודעת לנסתרי האישיות של האדם הנודר.

את כותבת:

"אני יודעת שתמיד אומרים לי ללכת לפני 3 וכו' "

"נמאס לי להסתבך עם הנדרים האלה וההתרות" .

מכאן שתופעת הנדרים אינה זרה לך: את יודעת שאת מסתבכת אבל לא מפסיקה.

הסיבה היא שאת חומקת ולא לוקחת אחריות, לעשות התרת נדרים כפי שההלכה דורשת.

ההתחמקות מתבטאת בפניה אלי: "...הרב יכול לעשות לי את ההתרה או בדרך כל שהיא".

הרגישות ההלכתית מכירה בכך שדווקא אנשים כמוך לא צריכים קיצור דרך. עלייך לחוות את התרת הנדר.

מי שנודר צריך לקחת אחריות - או לעמוד בנדר שלו או לעמוד במבוכה של התרת הנדר.

רק אם תקחי אחריות על הנדרים שלך - או על החובה להתיר אותם, גם אם תהיה בכך מבוכה מסוימת, רק כך תלמדי באמת לחדול מלנדור.

עד היום הרשית לעצמך לנדור מפני שלא לקחת אחריות.

אחרי שתעשי את הדרת הנדר המביכה, תזכרי זאת היטב, זה יחקק בלבך.

בפעם הבאה שתחשבי לנדור, זיכרון המבוכה ירתיע אותך.

כך תקיימי באמת את המשאלה העמוקה שלך: "נמאס לי להסתבך עם הנדרים האלה..."

שווה שעה אחת של מבוכה קצרה, מחיים ארוכים מלאי סיבוכים של נדרים.

יש בכל זאת דרכים להקל על המבוכה:

1. השלשה יכולים להיות חברים או קרובי משפחה (רק בעלך לא יכול להיות בין המתירים).

2. אם קשה לך לומר בפני שלשתם, את יכולה לפרט את הנדר לפני כן רק לאחד מהמתירים, הוא לא צריך לספר להם.

עייני שוב בקישור ששלחתי לך https://ph.yhb.org.il/15-05-11/#_te01ftn5_5 הערה 5

בהצלחה!!!