שאלה
שלום כבוד הרב,
יש לי מספר שאלות הנוגעות למעמד האישה עפ"י התורה.
יש בתורה ובחז"ל הרבה ענייניםשבהם נראה כי האישה מופלית לרעה מהאיש, כביכול שווה פחות ממנו.
כמו לדוגמא:
1. לפני חרם דרבינו גרשם, לגבר היה מותר לשאת 2 נשים. האם אין בכך זלזול באישה? (שלא כיום שבונה ביחד איתו בית, שוות ערך לאיש).
2. במניינים שה' מנה את עם ישראל, נדמה לי שתמיד סופרים רק את הגברים.
3. בברכת יקום פורקן מן שמיא מקדימים את בני האיש לאשתו (הוא ובניו ואשתו).
4. יש הלכה שכשיכול להציל רק את בנו/ ביתו צריך להציל את בנו.
5. יש עדות כמו יהודי תימן שכשנולדה בת לא ברכו שהחיינו.
6. הרבה אנשים, וגם רבנים, מברכים דווקא ב- בן זכר.
7. הגברים יכולים ממש לעבוד את ה' כל היום בתורה, בתפילה.
לעומת הנשים שעסוקות יותר בעיסוקים חומריים, האם מגיעות פחות לקרבת ה'?
8. האישה היא בבחינת מקבלת והאיש בבחינת נותן. וכן האישה נבראה בשביל האיש. האם בריאתה בשביל האיש היא כשם שאומות העולם נבראו בשביל ישראל?
לסיכום, מהו מעמד האישה עפ"י התורה? האם נחותה מן האיש?
(גם בלי קשר ליהדות- רואים שהלגברים יש חוזק פיזי ונפשי גדול יותר, חכמים יותר, דומיננטיים יותר מנשים. והרבה אנשים רוצים שיהיה להם בן יותר מבת.)
תשובה
שלום וברכה!
לפני שנכנסים לדיון במעמד אישה ביהדות יש צורך להקדים מספר הקדמות:
א. צריך להבין שמעמד הנשים בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט היה שונה לחלוטין ממה שקורה היום וניתן להגדירו, אמנם בצורה לא מדויקת, כנחות יותר. היו לכך סיבות רבות, אך מעמד זה לא סטטי, אלא דינמי ומשתנה עם הזמנים ודווקא היהדות היא זו שהעניקה לנשים מעמד טוב יותר ודאגה טוב יותר מאשר בתרבויות אחרות.
ב. צריך להבין שנשים וגברים שונים במהותם גם במבנה הפיזי וגם במבנה הנפשי ופסיכולוגי. הידעת שפמיניסטיות הראשונות דווקא נלחמו כדי שיכירו בשוני זה. משום מה היום מנסים להשוות לגמרי. וכבר אמר אחד מהוגי דעות חשובים - המעשה הכי לא שוויוני ופוגע זה להתייחס באופן שווה למישהו ששונה מהותית מהאחר. הרי הלחימה האמיתית היא להכיר בשוני ולתת לשוני זה את הכבוד הראוי ולא לנסות לשנות את הבריות ולקבוע שכולם אותו דבר כי זה לא נכון.
גם מודגש שבנשים יש בינה יתירה. ברם, אצל הגבר הדעת חזקה יותר. כלומר מדובר בצדדים חזקים שונים שלכל אחד יש את הצד האחר. קרי הגבר והאישה לכתחילה חייבים להיות שונים כדי להידבק יחד ולהפוך לגוף ולנשמה אחת. הרי בפאזל רק חלקים שלא דומים ויש בהם התאמה מתוך שוני יכולים להתחבר. חלקים זהים לא יכולים להתחבר. העניין של שוני הוא הוא עניין מהותי לצורך השלמה המלאה והפיכה לאדם אחד כבעת הבריאה.
ג. צריך גם לא לשכוח שבעקבות חטא אדם הראשון באה קללה על העולם. גבר קיבל קללה שבזיעת אפו יאכל לחם. כלומר יצטרך לעבוד קשה כדי להשיג פרנסה. והאישה קיבלה קללה של כאבים וקושי בלידה וגם שגבר ימשול בה. ברם, ככל שאנו מתקרבים לגאולה ולתיקון חטא אדם הראשון, הקללות הולכות ונהיות חלשות יותר. היום בחסדי ה´ נשים כמעט ולא מתות מלידה וגם לכאב הקב"ה נתן בינה והמציאו אפידורל וגם מעמד הנשים הולך ומשתנה והקללה "והוא ימשול בך" הולכת ונחלשת.
ה. בתורה אנו רואים הרבה דאגה לנשים. הזכרת היתר להינשא לכמה נשים. הידעת שבתנ"ך כל פעם שמדובר על נישואין עם כמה נשים תמיד היו בעיות. למה תנ"ך כל כך מדגיש את זה? כי רוצים ללמד אע"פ שהדבר מותר הוא לא טוב. גם חז"ל תקנו כתובה כדי להגן על נשים ולתת להן בטחון כלכלי בנוסף לעניין של הגנה בפני נישואין וגירושין חפוזים, כאשר הגבר ישא אישה ויגרש אותה מהר בלי שום בעיה. הכתובה מקשה על הגירושין החפוזים.
ניתן להוסיף עוד המון, אך אין זה המקום להרחיב כ"כ כי אפשר לכתוב ספר שלם. לכן אעבור על נקודות שהעלת בקצרה.
1. על שאלה זו כבר עניתי בסעיף ה´. לא מדובר על נחיתות, אלא על מציאות. כמו כן היתר לשאת כמה נשים איפשר להוליד יותר ילדים וגם לדאוג לכך שלכל אישה יהיה בעל. בימים הקדמונים אישה ללא בעל או אב שיכול לדאוג למה היית צריכה להתפרנס רק מצדקה או שגורלה לחיות ברעב. לא לחינם התורה הדגישה בלי סוף חובה לדאוג לאלמנה - הרי זו אישה ללא בעל ואין מי שידאג לפרנסתה. היום הדבר שונה לחלוטין.
2. לא תמיד. יש גם התייחסויות לנשים בכמה וכמה מקומות. אלא במניין הקשור לצבא או לפעולות של מלאכה מסוימת (כמו מפקד של פרשת במדבר או מפקד הלווים בפרשת נשא ) מתייחסים רק למי שיכול לשאת במשימות הללו ואלו גברים. הרי גם את הילדים בנים לא סופרים! לצבא סופרים גברים מגיל 20 ולעבודת הלווים סופרים גברים מגיל שלושים. אז למה שלא נאמר שיש הפליה כלפי ילדים, נערים וגברים צעירים?
3. מונים ע"פ סדר של ראשי הבית. תחילה גבר שהוא ראש המשפחה ודואג לפרנסת הבית וגם ללימוד תורה שבבית ואח"כ אלו שעוזרים לאב במשימה זו ומדורי דורות המשימה זו הוטלה על הבנים ואח"כ על עקרות בית (אגב מילה עקרת הבית נובעת ממילה עיקר. כלומר האישה היא מחזיקה את הבית מבפנים).
4. יש הלכה כזו. אך כדי להבין מהותה של ההלכה צריך להבין למה מחללים שבת בשביל הצלה או מצילים אדם בכלל. הראיון של ההצלה בגדול בנוי על כך שאדם יכול לקיים הרבה מצוות, לכן כאשר יש לנו מציאות של התנגשות ואני חייב לבחור משהו או מישהו אחד, אז, למרות הצער שבדבר, צריך להכריע. וכאן אנו פונים לטעמים של הצלה - שמירת מצוות בהמשך החיים. כאן איש מחויב ביותר מצוות מהאישה, לכן הוא קודם בהצלה במצב של חוסר ברירה.
5. שאלתי תימנים והם אומרים שלא היה ולא נברא, אלא הולכים ככל היהודים. והרי ידוע שלא מברכים שהחיינו על הולדת הילד כלל. אלא בזמן ברית מילה מברכים על הברית ואז מכוונים גם על הילד. ויש פוסקים שאומרים שכאשר אישה יולדת בת, האב בפעם הראשונה שרואה את בתו מברך שהחיינו על פרי חדש ומתכוון גם על הבת.
6. הסיבה לכך היא שיהיה לאב מי שימשיך דרכו בתורה וגם יהיה לו משענת בצורכי פרנסת הבית. היום זה פחות רלוונטי, אלא מדובר על הרגל מתוך המציאות של אלפי שנים.
7. גם אישה יכולה לעבוד את ה´ ע"י תפילה. הרי אישה מחויבת לכל הפחות בתפילה אחת ביום. יתירה מזו אנו לומדים מתפילת חנה כיצד להתפלל. כמו כן אישה גם יכולה לעבוד את ה´ ע"י לימוד תורה, הרי אישה חייבת ללמוד תנ"ך, אמונה והלכות כדי שתדע כיצד להתנהג וגם כיצד לחנך ילדים. דבר היחיד שנאסר על האישה (והיום בגלל השינויים הותר ע"י פוסקים רבים) זה לימוד גמרא.
לכן התפיסה שאין מקום לאישה בעבודה רוחנית פשוט מעוותת ואיננה נכונה ומעולם לא הייתה נכונה.
8. גם על שאלה זו עניתי כאשר דיברתי על שוני בין גברים לנשים מעצם הבריאה.
לסיכום: ע"פ היהדות וגם ע"פ דרכי העולם מימים ימימה האישה שונה מהגבר ויש לכ אחד - לגבר ולאישה תפקידים שונים בעולם הזה. ואין כאן מקום להשוואה או להגדרות של נחיתות ועליונות. יש תחומים שבהם הגבר חזק יותר ויש תחומים שאישה חזקה יותר.
בברכה,
חיים בריסק