שאלה
בס"ד
שלום רב-
כל חיי הבנתי שגיהנום הוא דבר רוחני שממשילים אש שבע מדורי גיהנום וכו.. זה דבר שנראה לי דבר שדי ברור מה וכי יש אש בעולם שכולו רוח?
עכשיו בן אדם ששןממע הרבה מהרצאות של הרב אמנון יצחק אמר לי שזה כפשוטו האש וזה נשמע לי מוזר ותמוהה שמעתי פירוש פעם שהגיהנום של הנשמה היא שהיא צריכה לראות את הצדיקים נהנהים מזיו השכינה בעודה משלימה את החומר בעולם הבא..
אשמח לסדר בדברים עם מקורות לפה ולשם ..בתודה:)
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש בעניין זה דעות שונות.
אני מביא לך את דעת הרמב"ן מתוך 'שער הגמול'.
עיין
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hagmul/4-4.htm
הרמב"ן מסביר שם באריכות שהאש הנזכרת בתיאורים אלו אינה האש המוכרת לנו:
אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות, אינה כמו אש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה כגחלת ושלהבת, ולא האש היסודית אשר בגלגל האש, אף על פי שהוא גוף דק מאוד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם השתלשלות היסודות; אלא דקה מזו היא, ואף על פי שהיא מענינה כמו שאבאר.
את הגיהנום מסביר הרמב"ן כשילוב של ייסורים וחרטה על ההתרחקות מד':
העונש הזה שלגיהנם, מיד הוא בא לאדם לאחר מיתה. תכף שהרשע מת, נפשו מתקשרת בגלגל האש, ומשם נצמידת לנהר שלאש היוצא מתחת כסא הכבוד, שהוא מיסוד הגלגל וכח האשות כולן, והוא יורד לגיהנם ועמו מתגלגלת ויורדת לשם, וזה העניין דומה לגלגולי הסבות החוזרות להויתם בכל הנבראים, והוא נכון ומתקבל אפילו לבעלי העיון הפילוסופי.
הנפש הזו, החוזרת ליסוד האש ונצמדת לו בין בתחלה בין בסוף, נמשכת בדעת להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר כל הדברים שתולדתן לשוב ליסודן. ועובי העוונות וגסות החטאים שהבדילו בינה לבין בוראה מונעים אותה, ונמשכת ונצמדת באש שלגיהנם. ומחשבה זו הנמנעת ממנה היא יסורין וצער גדול שאין לו חקר ותכלית מלבד צער גיהנם. וזה מעניין הכרת, לומר שהיא נכרתה מיסודה, כענף הנכרת מן האילן שהוא חי ממנו.
כך אמרו חכמים זיכרונם לברכה (שבת קנב ב') ושלרשעים זוממות והולכות, שנאמר "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע". ופירוש "זוממות" מלשון "אשר יזמו לעשות" (בראשית יא), והעניין כמו שפירשנו.
הרמב"ם מסביר אחרת והרמב"ן מתפלמס אתו - עיין בקישור באריכות.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם