שאלה
כל הזמן אני שומע רוחניות רוחניות. סליחה על השאלה אבל מה זה בכלל?
תשובה
רבות אנו מזכירים את המושגים: 'עבודה רוחנית', 'עשיה רוחנית', 'תפישה רוחנית'. אבל מה זה, בעצם, 'רוחניות'?
יש קושי להגדיר את המושג 'רוחניות'. המציאות הרוחנית, הן נשמותינו והן מציאות האלוקים, הם דברים שאין ביכולתנו להתוודע אליהם לא באמצעות חושינו הגשמיים ולא באמצעות הכרתנו הרגילה, שהרי גם היא קולטת רק מושגים הקשורים לעולם החומר, לזמן ולמקום.
מדוע העולם הרוחני הוא בלתי מוחשי? מדוע עלינו להאמין בו ולא לחוות אותו בוודאות חושית? כי אילו היה העולם הרוחני מוחשי לנו כשם שעולם החומר מוחשי - לא הייתה לנו בחירה את מי להעדיף.
כשהרוחני נעלם והחומרי שולט על החושים, יש באפשרותנו לבחור: האם לחתור ולבקש אחר הנעלם, או להתפתות להאמין שהגלוי והמוחשי הוא לבדו קיים. אמנם, אף שאינו מוחשי, שולח אלינו העולם הרוחני אותות וסימנים על קיומו. משנהיה מוכנים להטות אוזן ולהבחין בהם, נגלה שדווקא הרוחני, הוא הוא העולם האמיתי, המציאותי, והעולם החומרי אינו אלא קליפתו בלבד.
מהם אותותיו של העולם הרוחני? כשאנחנו מתבוננים בחפץ חומרי, אנחנו קולטים באמצעות חושינו, שהוא בעל צבע, משקל, גודל וצורה. הוא תופס מקום בעולם ומשפיע על סביבתו. אולם אותה תפיסה חומרית איננה מקיפה באופן מוחלט את מהותו של אותו חפץ, שהרי כבר נודע לנו שהמסה של כל חומר, למשל, איננה זהה למשקלו. אם נצליח לכווץ את החומר למה שהוא מכיל באמת, למשקל הנקי שלו, תאבד צורתו והוא יקטן לאין שעור. מדוע? משום שהצורה בה מתגלה החומר לעינינו והמקום שהוא תופס בחלל (נפח) הם תוצאה של איכותו המיוחדת ושל המרחקים שבין חלקיקיו. מרחקים אלו אינם אלא חלל, לא כלום, ורק תנועת החלקיקים שבהם יוצרת תחושה של מציאות חומרית.
ישנו כח (או אנרגיה) המקיים כל חומר וכל יצור במצבו המיוחד, שומר על איכותו ועל המרחקים שבין חלקיו, ומעל לכל - מזרים לתוכו אנרגיה, המאפשרת לו להתקיים.
מה ההבדל, בעצם, בין יצור חי ליצור מת? המצב החומרי של שניהם - זהה. אלא שהאחד מנותק ממקור חיותו ואילו השני - ממשיך להיות מחובר אליו.
מקור אותה חיות הממלאת הכל - איננו ניתן למדידה או שקילה. אינו נראה לעין ואינו נשמע לאוזן. אולם קיומו איננו מוטל בספק, שהרי בהעדרו - אין קיום לדבר. (מעניין, שפעמים רבות מכנים חז"ל את המהות הרוחנית של היצורים, את נשמתם, בשם 'צורה'. כשנפרדת אותה מהות מן החומר, הוא מאבד את צורתו, ושב לחומרו ולעפרו. והרי לנו שצורתם של הדברים, דהיינו האופן שבו מתגבש חומרם ותופש מקום בעולם, היא פועל יוצא של מציאות נשמתם).
גם בתפישתנו את עצמנו, לא רק את עולם החומר שמחוץ לנו, ישנה כפילות מטעה. אדם 'לא רוחני' נוהג להגדיר את עצמו כגוף בלבד, אולם נסו נא להגדיר לאדם זה את עצמו בהגדרה חומרית בלבד, כלומר: גובה, משקל, צבע עינים, גיל ותו לא. האם לא יתקומם כנגד תאור כזה? "מה פרוש גובה משקל ותו לא? וכי זהו כל מה שאני? הלא יש לי גם אישיות"...
ואם כן, מה שהוא מכנה 'אישיות' אנו קוראים 'נשמה'.
שניהם, הרי, אינם מוחשיים!
למעשה, כל התפישה האנושית של טוב ורע, מוסר, ערכים, משפט ויושר, נובעת מהכרה פנימית במהות הרוחנית, העליונה, של החיים. שהרי מי ששולל מן האדם ומן העולם את רוחניותו וטוען למציאות חומרית בלבד, כיצד יעלה על דעתו להשתמש במושגים כה לא חומריים כצדק, מוסר, או יושר?...
אלו הם מקצת אותותיו של עולם הרוח. אמנם, כפי שציינו, בכדי לאפשר לאדם בחירה בין רוח לחומר, אין הם, עם כל האמור, יותר מאותות, ורק הבוחר להקשיב להם עשוי לגלותם ולהכיר בוודאות מציאותם.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם