למה שנקיים אם אלו המצאות חז''ל ?

לאחרונה אני קורא ביקרות רבות על אמונה לצערי כל פעם מחדש אני מתוודע לכך ש רחמנה לצלן השקר דווקא נמצא אצלנו, הדתיים , ולא אצל החילונים שלא מקיימים תורה ומצוות , הדבר גרם לי לזעזוע אינני יודע מה לעשות איך אדבר איך אגיד זאת לחבריי , למשל דוגמה העולה מדברי הביקורת כי בעצם התפילין אינם ממש תורה שבעל פה קבלה מסיני אלא פירוש מחודש של חז"ל , ולמען האמת בחפירות הארכאולוגיות לא נמצאו כמויות של תפילין שהיו אמורים להימצא לפי מאות אלפים שהיו בעם ישראל בתקופת שלמה המלך למשל , נמצאו מעט מזער של סוגי תפילין מהתקופה שבאה לאחר תקופת המשנה מהמאה הראשונה לספירה ,

הדברים מתחדדים לאחר דבריו של פרופסור אביגדור שנאן כי חז"ל פרשו מחדש את התורה , כך אומר הוא בפרוש שפירוש חז"ל היא אבן היסוד של היהדות ולא התנ"ך , אם פרופסור דתי אומר דברים שכאלו מן הסתם הוא אינו אומר דברים נטולי בסיס , לאור דבריו דוד המלך לא ידע על המושג תפילין , עולה שישראל האותנטי הם אלו שמקימים את התנ"ך על פי פשוטו , ולא על פי פירוש חז"ל

האם יתכן שלשמור שבת היא באמת לנוח ולהינפש ולא להקפיד על כל מיני דינים מיותרים כגון האיסור לברור 2 קליפות מועטות מפיצוחים שנחשבים לפסולת למרות המאמץ הכרוך בכך במקום לברור את ההפך

מה אגיד מה אדבר , מזועזע כמו קיבלתי חבטה בראשי , אני מתבייש אבל לשאול אני רוצה

איך ניתן להתמודד מול הדברים שנראים סותרים את כל מה שגדלנו על.....למה שנקיים אם אלו המצאות חז"ל ?

צרפתי את הדברים כלשונם וכשמעם

תוכן התשובה:

אכן יש תמימות ילדותית, ברוב בציבור הדתי וקל וחומר בציבור החרדי. יש כאלו שדואגים לשמר אותה מפני הפחד להתמודד עם הדברים. אני לא חותם על כל הדברים שפרופסור שנאן אומר שם, אך ברובם הוא צודק.
כבר בתורה כתוב שהסמכות לפרש אותה הוא השופט אשר יהיה בימים ההם, וחז"ל לקחו את הסמכות בנפש חפיצה והבינו שהיא הכלי החשוב ביותר לשימור התורה המציאות שכל הזמן משתנה, גם מבחינה מוסרית ותרבותית.
כמעט כל הראשונים שמפרשים את התורה יודעים לחלק בין פשט הכתובים לבין הפירוש ההלכתי שנתנו חז"ל לפסוקים והם כלל לא נבהלו מזה. התורה שבכתב היא כמו אבא שקובעת את האידיאל וחז"ל הם האימא שצריכים להתאים את האידיאל למציאות ולכן לא תמיד הם ישיאו את פשוטו של מקרא להלכה למעשה, ומסיבות שונות ומגוונות יפרשו להלכה למעשה אחרת.
הגלות הארורה גרמה לבלבול הגדול שאתה מתאר שבתוכו שרוי רוב הציבור הדתי. מי שטען שההלכה היא פשוטו של מקרא היו הצדוקים , ואמנם הם נעלמו אך לצערנו שיטתם היא השיטה הרווחת היום בציבור הדתי והחרדי, שדרך הלימוד שלו כיום היא שכל מה שחז"ל פסקו להלכה הוא כביכול עומק פשוטו האמיתי של המקרא. כמובן שתפיסה זו נוצרה כיוון שלא ידעו להתמודד עם הפער בין הפשט להלכה למעשה.
הפרושים טענו שלא בשמיים היא ובידם הסמכות להתאים את התורה למציאות המעשית, ועם ישראל קיבל את דעתם. כיום כאמור רוב העולם הדתי מבולבל אך זה חלק מיסודי הגאולה ואי"ה בסופו של דבר האמת תורה דרכה וכל הדקלומים והרדידות בהבנת התפתחות התורה ייעלמו ואור חדש ישן על ציון יאיר. אתה נמצא במקום טוב של היתפקחות, תחשוב על רוב הציבור שבכלל לא הגיע לשלב הזה ובוודאי כשקורא את דבריי חושב שאני רפורמי...

התשובה התקבלה מהרב צבי יניר, מנהל מדור גיור בנתיב המרכז הלאומי לזהות וגיור
כג בסיון התשעב
,
13 ביוני, 2012
לקריאה נוספת
14.06.2012

1. ובאמת ()

אז לאור דברי הרב, וההתקפה החריפה על הציבור הדתי והחרדי, ודבריו הבוטים מאד, אולי באמת שהרב יסביר מה בינו לבין הרפורמים? משפט כמו "לא בשמיים היא ובידם הסמכות להתאים את התורה למציאות המעשית" נשמע בהחלט מתאים להם - ובאמת למה לקיים אם הכל המצאת חז"ל? (ואגב - אם הדוגמא בשאלה נכונה, אז רצעות שחורות שלתפילין - הלכה למשה מסיני? התגובה לא לקנטר אלא לשאול!!
תגובת הרב
ההבדל הוא פשוט, אני חושב שהשינויים נתונים לסנהדרין בלבד ,רק הם מוסמכים לעשות את ההתאמה, ובאמת אנו בבעיה קשה בבימינו כי אין סנהדרין. הרפורמים חושבים שכל רביי או רביית יכולים לעשות זאת וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה מתי שבא לו.
עיין יבמות פט סוגיה מפורשת בה יש אמוראים הסוברים שחכמים עוקרים דבר מן התורה בקום עשה, עי"ש בשיטת בעלי התוס´ שמופיעה בכמה מקומות בש"ס שבדבר שיש לו טעם וסמך לכו"ע חכמים עוקרים דבר מן התורה בקום עשה, ועיין גם ירושמי גיטין ריש פרק רביעי שדעת הירושלמי היא כאמוראים הסוברים שחכמים עוקרים דבר מן התורה בקום עשה.
לגבי תפילין. האם את הפסוק ומלתם את ערלת לבבכם אנו מקיימים כפשוטו? מדובר על מליצה וכך ניתן לפרש את הפסוקים של תפילין שיהיו על ליבנו ונפשנו ועל ראשינו. מה שכתוב במקורותינו שזה הלכה למשה מסיני עיין בתפארת ישראל בפירושו למשנה יומא פ"ב אות יב שלפעמים זה לאו דווקא "רק ר"ל דבר חזק כהלכה למשה מסיני". דוגמה פשוטה לכך היא נדרים לז ע"ב "קריין ולא כתיבן כתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני", וכל הדוגמאות של קרי וכתיב מסוג כזה (שהכנגד כלל לא קיים) נמצאות רק בנביאים ולא בתורה וממילא לא יתכן שהם הלכה למשה מסיני...

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2012

2. לכבוד הרב. (אברהם.)

מה הרב מצדיק אותו?? הוא מבלבל את המוח לגמרי. זה דוגמא למה שקורה שלומדים את התורה ´מדעית´ איך שבא לו. הוא טוען שההלכה של היום היא לא של התנ"ך. אציג חלק מטענותיו:
1. בזמן התנ"ך היהדות נקבע לפי האב- עובדה, משה לקח אישה ´כושית´ גויה. חחח....... זה הרי נגד חז"ל, זה גופא הייתה הטענה של המקנטרים על שמה ´אישה זו מי התיר לך´.. נראה לי שזה אפילו רש"י מפורש בחומש.. ... אבל מה זה משנה?...
עוד דוגמא שמביא- בועז מתחתן עם רות המואביה!!! - אה.. מישהו שמע פעם על גמרות מפורשות שאכן ההלכה ש´לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה´ - עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.... ויש דיון בגמרא על זה (אריכות ביבמות עז ע"א, וכו´..) ועוד הוא אומר שזה אם המלכות.... זה בדיוק, שאומרים שזכתה רות המואביה שהתגיירה.. שיצאה ממנה המלוכה... אי אי.. סילוף הדברים.
עוד אומר: רואים שאז לא היה בעיה להכניס לישראל נשים זרות..- ?? זה פסוקים מפורשים בתורה על נישואי תערובת !!!! חי באשליה. (דברים ז,ג: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. ועוד מלא, אין צורך לפרט.)
2. טוען: ההלכה, דיני שבת, דיני כשרות.. ללא כל קשר לתנ"ך. ?? זה רק אני או שעוד מישהו שם לב? דיני שבת מפורשים בתורה, אכן ישנו לימוד ע"פ 13 מידות שהתורה נדרשת, אבל הכל מהתורה, תקנות דרבנן- דרבנן. דיני כשרות, מה לא לפי התנ"ך? אסור לאכול חרקים -ובכל הרומס על הארץ.. שרצים וכו´ הכל מפורש, דיני בהמות וחיות כשרות (זוכרים? מעלי גרה ומפריסי פרסה- פסוקים מפורשים, איסור אכילת דם, שחיטה, עורלה, וכו´ וכו´. אז מה הוא רוצה?? ((סליחה שאין לי עצבים להביא את הפסוק לכל דבר))
3. ´כל דבר שעולה בדעתך הוא לא מקראי לא תנכ"י´ חחחחחחחחחחח............ אין צורך להוסיף!.
4. ´אין בית כנסת אין קדיש אין כל נדרי, אין בר מצווה´.. אין בית כנסת יש בית מדרש. מה אתה רוצה? את נוסח התפילה תקנו חז"ל. אבל מה ההכללה?. (אגב, ´אין כל נדרי´- מה האמירה הזו? כל נדרי זה נחשב מרכזי כ"כ למישהו- מלבד לאלו שמתפללים רק ביום כיפור?) (´אין בר מצווה´ - זהו, הרגת את היהדות.... זה דת!! לא פולקלור קהילתי! ((אולי הוא לא מ´החרדים הטועים´ של כבוד הרב, ולכן... פולקלור... כמובן אינני רוצה להכליל חלילה)).
5. ´אין בתנ"ך טלית´. אה כן? אז מה זה? ´גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ´ (דברים כ"ב,יב.) אז נכון, פעם זה היה בגד, היום עושים במיוחד... מה הסיפור????.
6. ´כל דבר שמישהו מגדיר כיהודי, ומתחיל לחפש את השורשים, זה לא התנ"ך, זה חז"ל´- עפר לפיו!!! בושה הכיפה!!. מה לא מהתנ"ך??? מה? כמה דרבנן יש לעומת דאורייתא, ועוד שהם בעיקר הוספת גדרים ולא חדש.

טוב, עד כאן זה חצי מהסרטון, מצטער אין לי עצבים להמשיך, אח"כ הוא מבלבל את השכל שמשה רבינו היה אומר לנו ´מה אתם עושים´, כי הוא קיים לפי התנ"ך.... וכבר בארנו שטויותיו, ועוד שהוא טוען שהקראים מקיימים מצוות כמו שמה ודוד וכו´... ה´ ישמור.
אציין שהתבטאתי באופן שאיני רגיל, מפאת התיעוב לדברים שנאמרו, ומכעס על סילוף תורתינו. גועל נפש שאנשים כאלה מיצצגי את הדת, ומסלפים אותה, גם השואל, שראה את הסרטון, אמר (ואני מצטט מהשאלה ´´אם פרופסור דתי אומר דברים שכאלו מן הסתם הוא אינו אומר דברים נטולי בסיס , לאור דבריו דוד המלך לא ידע על המושג תפילין , עולה שישראל האותנטי הם אלו שמקימים את התנ"ך על פי פשוטו , ולא על פי פירוש חז"ל,מה אגיד מה אדבר , מזועזע כמו קיבלתי חבטה בראשי , אני מתבייש אבל לשאול אני רוצה

איך ניתן להתמודד מול הדברים שנראים סותרים את כל מה שגדלנו על.....למה שנקיים אם אלו המצאות חז"ל ?
" שה´ ישמור!. לכן החרפתי טון, ולא לסנגר עליו יותר מידי, אין כמעט הצדקה לטעויות כאלה!.
לרב, סליחה אם שלחתי איזה עקיצה, אבל משפט כזה של הרב "אכן יש תמימות טיפשית ברוב בציבור הדתי וקל וחומר בציבור החרדי." קצת מקומם, לא חסר בציבור שלכם פגמים מהותיים בהרבה (זה לא הנושא עכשיו). אני ממש מבקש לשנות את מה שהרב כתב שהפרופסור צודק, הוא לא. ובבקשה לשלוח את תגובתי לשואל. שוב סליחה אם עברתי את גבול הטעם הטוב לדעת הרב.
לשואל, אל תחשוב פעם הבאה שאם אמר איזה פרופסור דתי, זה נכון. וכפי שראית, תמהתי גם על תגובת הרב שהצדיק דברי הפרופ´.
תודה. אבקש התייחסות פרטנית. טעויות כת
תגובת הרב
כתבתי בפירוש שאיני חותם על כל דברין כיוון שהניסוח שלו כלל לא מצא חן בעיניי. מדברין באמת משמע שחז"ל התחילו הכל מאפס ולא עניין אותם התנ"ך.וזה כמובן הבל ושטויות. זה גם לא היה מעבר חד כמו שהוא מתאר, הלכה מקראית והלכה חזלית, הדברים הרבה יותר חרכבים והם תהליך ארוך של שנים של פרשנות הלכתית של כנסת הגדולה וסנהדרין
אך כמעט כל הדוגמאות שהוא נקט הן נכונות, אף שלאדם מהישוב חלקן נראות תמוהות כי מעולם לא שמע על כך אך כידוע לא שמעתי אינה ראייה.
לדוגמה לגבי הליכה אחר האב הוא צודק לחלוטין. אתה ממזומן לעיין במאמר שכתבתי עניין לפני כמה שנים בקישור הבא.(המאמר שאצלי רחב יותר -אך עיקריי הדברים נמצאים בקישור)http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21069
אם תעיין במאמר בלי דעות קדומות תראה שבחז"ל יש עדיין עקבות גדולים מאוד לתפיסה המקראית.
סמוך על הפרופסור שהוא מכיר את דברי חז"ל של עמוני ולא עמונית.. אך לדעתו הוא הסבר מאוחר של המציאות של רות ובעז ע"פ ההלכה החזלית, אף שבמקרא עצמו ההסבר היה אחר לחלוטין.
אני מסכים עימו למרות שהרמב"ם כותב על יעלה על דעתך לומר שנשי שלמה ונשי שמשון לא התגיירו... הרמב"ם מונע מרצון להסביר את הקדמונים ע"פ ההלכה המאוחרת, אבל לפי פשוט של מקרא ועוד איך אנו מעלים על דעתנו שכלל לא התגיירו , ואני אוסיף הסבר. לדעתי כל מושג גרות בתקופת המקרא היה שייך רק בגברים. נשים כלל לא צריכות להתגייר כי באותה עת כמו כיום בחברות מסורתיות המוגרים הם לפי משפחת הבעל, האישה הולכת לגור עם השבט של בעלה וברור שהיא מקבלת את תרבותו. גבר שמצטרף לעם ישראל , חייב גיור כי הוא עוזב את משפחתו נחלת אבותיו.
הבעיה העיקרית של רוב הציבור הדתי שנדמה לו שההלכה בזמן משה היא בדיוק כמו בימינו ולא קרה כלום במשך אלפי שנים. זו תמימות ילדותית ולא רצינית.
הערה נוספת י"ג ימדות לדעת רוב הראשונים (למעט רש"י-וגם לפיו ק"ו הוא ביוזמת בני אדם) אינן מהתורה אלא יוזמת חכמים גם אם הם מקבלים תוקף דאורייתא עקב היותם פרשנות לתורה. עיין רמב"ם הלכות ממרים פרק ב והבקדמתו לפירוש המשנה.

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2012

3. הוספה לתגובתי לקודמת. (אברהם.)

שכחתי פרט חשוב, הפרופ´ הנכבד טוען מפורשות שמשה רבינו לא היה מניח תפילין, אה.. כן? אז מה זה? "ואהבת את ה´ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך...וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך..." (מישהו פה לא קורא קריאת שמע??...) - מה הולך פה??? איך שייך להצדיק אותו????
תגובת הרב
עניתי לתגובה הקודמת שזה כמו ומלתם את ערלת לבבכם.

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2012

4. אין תפילין? ()

הפרופסור לא הזכיר שלא מצאו תפילין. אגב, גם אם, זו אינה ראיה. לפ יוסף בן מתתיהו, מתו במצור על ירושלים מעל מיליון איש. איפה הם? איפה כל מי שמת (טבעי או לא) במשך 5000 שנות יישוב אנוש בארץ??? ולפי הרב, האם הסנהדרין לכשתוקם תוכל לבטל איסור נישואי תערובת/יחסים חד מיניים/עבודה בשבת ולפתור בכך הרבה כאב ראש? אם הסנהדרין יכולה להורות הכל, אז מה המשמעות של פר העלם דבר של ציבור?
תגובת הרב
לסנהדרין אין שום אינטרס לעקור דברים מהתורה סתם, כמו כן היא עושה זאת בדרך כלל בפרטים ולא בעיקרי המצוות והאיסורים. איזו סיבה תהיה לסנהדרין לבטל את האיסורים המדוברים? אם זה נקרא כאב ראש גם בעבר זה היה כאב ראש. לולא איסור עבודה בשבת כל העולם היה ממשיך להיות עבד לעבודה ולעבוד שבעה ימים בשבוע=כל חייו וכו´..

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2012

5. אין תפילין? ()

הפרופסור לא הזכיר שלא מצאו תפילין. אגב, גם אם, זו אינה ראיה. לפ יוסף בן מתתיהו, מתו במצור על ירושלים מעל מיליון איש. איפה הם? איפה כל מי שמת (טבעי או לא) במשך 5000 שנות יישוב אנוש בארץ??? ולפי הרב, האם הסנהדרין לכשתוקם תוכל לבטל איסור נישואי תערובת/יחסים חד מיניים/עבודה בשבת ולפתור בכך הרבה כאב ראש? אם הסנהדרין יכולה להורות הכל, אז מה המשמעות של פר העלם דבר של ציבור?
תגובת הרב
השאלה מפר העלם דבר של ציבור היא שאלה מצויינת וחזקה מאוד!!
צריך לחלק בין מקרה בו סנהדרין שכחה/ טעתה ובין סנהדרין שמודיעה להדיא שבנקודה הזו היא עוקרת דין תורה.(דוגמאות לשכחה-עיין רמב"ן בפרשת השבוע על הדורות בהם רוב ישראל שכחו ממצוות התורה)

דווח על תגובה לא ראויה
14.06.2012

6. לאור דברי הרב, ()

האם יש הגבלה כלשהי לכוחה של הסנהדרין?

האם הסנהדרין עצמה כפופה למשהו? הרי איך היא כפופה לתורה אם היא יכולה לעקור מהתורה כראות עיניה, כפי שמובן מדברי הרב?
תגובת הרב
האם נראה לך שבסנהדרין של 71 חכמים החלטה של עיקרת דבר מתקבלת כ"כ בקלות. עצם זה שיושבים שם כ"כ הרבה חכמים מאזנת באופן טבעי את ההחלטות.
היא כפופה ליראת שמיים שלה, שהיא עושה את הדברים לשם תיקון העולם, ולא לכבוד עצמה. זה נכון שבסופו של דבר הסנהדרין בכל דור היא זו שמציבה את הגבולות לעצמה.

דווח על תגובה לא ראויה
15.06.2012

7. אז מה המשמעות של התורה? ()

או מה המשמעות של המסורת אם בכל דור "ממציאים אותה מחדש"? אז דור אחד 4 מינים ויש אתרוג, דור אחר כך יחליטו שזה לימון? בבית ראשון לא הניחו תפילין ומשום מה בסוף ימי בית שני המציאו את זה משום מקום? לא כל דור קראו קריאת שמע? לא בכל דור הקריבו קרבן פסח וזה היה לגיטימי לחלוטין (אם הסנהדרין החליטו)? "טעות סנהדרין" אם מה שהסנהדרין קבעה זה מה שקובע, אז איך יכולה להיות טעות בכלל? אז סנהדרין שאומרת שניתן לעקור דבר מן התורה (גם ללא מסורת) זה בסדר אבל סנהדרין שטעתה זו טעות? זדון קביל יותר משגגה???? הרי בשני המקרים בוודאי הסנהדרין רצו לשם שמים וישום התורה!
תגובת הרב
התורה ניתנה לבני אדם. לא בשמיים היא. מראש רצה הקב"ה שנהיה שותפים ליצירתה ואיפשר לנו את המנגנונים הללו. התורה צריכה להיות גם פרי יצירתינו כמו שכל דבר שהאדם יוצר מראה את מעלתו , לא יעלה על הדעת שדווקא בתורה הוא נשאר מחוץ למשחק. "לא תהו בראה לשבת יצרה" לחיים של יצירה נבראנו. לא ניתנה תורה אלא בשביל תורה שבעל פה במובנה הרחב היינו היצירה של הדורות. לא ממציאים מחדש אלא בונים עוד שכבה ועד שכבה, מכבדים את הדורות הקודמים ורק כשצריך משנים לא מחפשים זאת. זה לא זדון זה לשם שמיים ולפי כוונת נותן התורה. קרבן פסח ודאי שהקריבו כבר ביצאת מצרים, אח"כ לפי חז"ל הייתה הפסקה של 38 שנה למעט השנה השניה, וכנראה שגם בבית ראשון לא היה בדיוק רצף של הקרבה ברוב הדורות שהיו עובדי ע"ז. טעות יכולה להיות כאשר מדובר על דור שהתורה כמעט נשכחת ואז עושים מתוך חוסר ידיעה. עיין רמב"ן על התורה בפרושו לפרשת השבוע הקודמת שלח לפר העלם דבר של ציבור.

דווח על תגובה לא ראויה
18.06.2012

8. אפשר מקורות? (מ)

לפי מה שידעתי עד היום פרשנות חז"ל מבוססת על הקבלה שנמסרה מדור לדור עד למשה רבינו שנקראת בחז"ל תורה שבעל פה בתוספת דרשות שנלמדו על פי הכללים במידות שהתורה נדרשת בהם (קל וחומר, גזרה שוה וכדומה ואפילו בדרשות כתוב אין אדם אומר גזרה שוה אלא אם כן קיבלה מרבותיו וכן דברים דומים ) מנין המקור לזה שחז"ל יכולים לשנות ולפרש באופן חופשי אשמח לראות מקור מהפוסקים וכן לפי זה מהו הלאו של בל תוסיף
תגובת הרב
▲ האם סנהדרין יכולים לעקור דבר מן התורה?
10. ירושלמי גיטין פרק ד דף מה ע"ג עבר וביטלו? נישמעינה מן הדא- "אם ביטלו הרי זה מבוטל דברי ר´ רבן שמעון בן גמליאל או´ אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו". יאות אמר רבן שמעון בן גמליאל! מאי טעמא דרבי? דבר תורה הוא שיבטל והן אמרו שלא ביטל ודבריהן עוקרין דברי תורה!!?? וכי שמן על זיתים וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום מפני גזל השבט והן אמרו שלא יתרום ולא עוד אלא שאמרו עבר ותרם אין תרומתו תרומה
11. בבלי יבמות דף פט,א-צ,א
אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם, בשוגג - תרומתו תרומה, במזיד - לא עשה ולא כלום. מאי לא עשה ולא כלום? א"ר חסדא: לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה; רב נתן ברבי אושעיא אמר: לא עשה ולא כלום לתקן את השירים, אבל תרומה הוי…. א"ל רבה לרב חסדא: לדידך דאמרת לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפי´ ההוא גריוא הדר לטיבליה, מ"ט? גזירה דלמא פשע ולא מפריש, מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה, ומשום דלמא פשע אפקוה רבנן לחולין? וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה? א"ל: ואת לא תסברא?… תא שמע: דם שנטמא וזרקו בשוגג - הורצה, במזיד - לא הורצה; והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא: על מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב, שנטמא בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בצבור, ואמרי רבנן לא הורצה, וקא הדר מעייל חולין לעזרה! אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי לא הורצה דקאמר? להתיר בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו בו. סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר, וכתיב: +שמות כ"ט+ ואכלו אתם אשר כפר בהם, מלמד, שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים! א"ל: שב ואל תעשה שאני.
12. מסכת יבמות קכב,א
מתני´. אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא, ונומיתי לו: כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות, מקובלני מר"ג הזקן, שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ג, שמח לדברי ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא. מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא ר"ג נשותיהן על פי עד אחד, והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה. ר´ אליעזר ורבי יהושע אומרים: אין משיאין את האשה על פי עד אחד; ר´ עקיבא אומר: לא ע"פ אשה, ולא על פי עבד, ולא על פי שפחה, ולא על פי קרובים.
13. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פח,א היא גופה מנלן? אמר ר´ זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה, לא ליחמיר ולא ליקיל! משום עיגונא אקילו בה רבנן.
14. תוספות מסכת יבמות דף פח,א מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כו´ - נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומינסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כמו שאפרש לקמן בפרקין (דף פט:) שבדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה.
15. ריטב"א מסכת יבמות דף פח/א מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלת´. ותמיה מילתא היאך סמכי רבנן להתיר מפני זה איסור אשת איש חמור שאינו מן התורה בפחות משנים ולקמן בשמעת´ דב"ד מתנו לעקור דבר מן התורה היאך לא הביאו ראיה מזו והביאו ראיה מכמה דברים שנדחו … וי"מ דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ולא מחוור לרבי´ ז"ל דא"כ הוה לן לאדכרוה הכא כדמדכרי בכל דוכתא דמפקיעי´ רבנן קדושין… וי"ל דקים להו לרבנן דמילתא דעבידא לגלויי שהחמרת עליה בסופה כ"כ ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייקא ומנסבא בדין מנסבא דאנן סהדי במילתא ופרסום כזה נחשב בכ"מ כעדות גמורה ואפי´ מדאורייתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזהו דבר מפורס´ שניכר דברי אמת שיהא חשוב כעדות וזה כפתור ופרח.
16. מאירי מסכת יבמות דף פז/ב משום עיגונא שכך הוא פירושה הם הקלו משום עיגונא וסמכו על הקולא מצד החומר שהחמירו עליה בסופה אחר שהדבר מצוי להתברר אלמא שאף הקולא לא מן הדין אלא מדברי סופרים דמדאוריתא לא הותרה אלא בשני עדים ואם תאמר היאך חכמים מתירין איסור ערוה משום עיגונא כל דמקדש כו´ והוה ליה כמקדש על תנאי שיהא עד אחד נאמן להשיאה ובלבד כשלא ימצא שקרן
17. תוספות מסכת ביצה דף ח עמוד ב - וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה דהא כסוי דאורייתא דכתיב וכסהו בעפר וי"ל דאין הכי נמי דשב ואל תעשה יש כח בידם.
18. תוספות מסכת נזיר מג,ב ואף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור תדע דבכולי סוגיא דהתם (לא) מייתי מאשה שנאמנת לומר מת בעלי דהרי עוקרה דבר תורה בקום ועשה אלמא ודאי במקום שיש פנים וטעם יש כח לעקור ודייקא ומנסבא מתוך חומר שמחמירין בסופה.
19. תלמוד בבלי עבודה זרה דף יג,א
הנושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים - בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח, ואיזהו עיקור? המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה; אמר מר: בהמה תיעקר. והא איכא צער בעלי חיים! אמר אביי, אמר רחמנא: +יהושע יא+ את סוסיהם תעקר.
20. תוספות עבודה זרה דף יג ,א
אמר אביי אמר קרא את סוסיהם תעקר - הקשה הר"ר אלחנן (וא"ת) למ"ד (שבת קכח:) צער בעלי חיים דאורייתא מאי ראיה מייתי מיהושע דלמא שאני התם דעל פי הדבור הוה אבל הכא בקנס דרבנן אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וי"ל דודאי שיש כח בידם לעקור היכא דנראה טעם קצת לעקור כדמוכח פרק האשה רבה (יבמות דף פט:) גבי משיאין האשה על פי עד אחד
21. קצות החושן חושן משפט סימן לד סק"א
עיין בשו"ע אה"ע סימן מ"ב (סעיף ה´) בקידש בפני פסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה וצריכה גט ע"ש. ויש לעיין גם בפסולי עדות דאורייתא כיון דעכשיו ליכא מומחין וא"כ אותו העדות שנתקבל האידנא איך מהני כיון דאותה קבלה מן התורה לאו כלום הוא כיון דעכשיו ליכא ב"ד, וא"כ מנא ידעינן שעשו אותו עבירה שבאנו לפוסלו על ידו כיון דליכא קבלה בפני ב"ד, ...
.... וצ"ל בדבר גדול כזה דיש כח ביד חכמים לעקור דברי תורה אפילו בקום עשה. ועיין תוספות ריש פרק האשה רבה (שם פח, א ד"ה מתוך)
22. בבלי סנהדרין דף עא עמוד א רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא - דאמר קרא: איננו שמע בקלנו מדקול בעינן שוין - מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר, כמאן? כרבי יהודה, איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר. אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קברו.

לגבי יג מידות אתה טועה בגדול. שיטת רשי היא קרובה לדעתך בכל המידות למעט קל וחומר. רוב הראשונים סוברים שכל המידות זה יוזמת חכמים למעט גזירה שוה. לדעת הרמב"ם גם גזירה שווה היא יוזמת חכמים מדלא חילק בין המידות. מצורפת רשימת מקורות

הקדמת הרמב"ם למשנה

נמצא לפי הכללים שהקדמנו שכל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים.
החלק הראשון, הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח.
החלק השני, הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני, ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו, וגם זה ממה שאין בו מחלוקת.
החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו, במה דברים אמורים כשהדבר שקול, ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה, ותמצאם בכל התלמוד חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר´ פלוני, או מאי ביניהו, כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה.
אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה´ דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון]...
אבל אמרם משרבו תלמיד שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל, ענין דבר זה ברור מאד, כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלמדים מהם לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המדות בשום פנים, ואם תהיה תהיה מועטת, כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות, לפי שדרכי למודם בכל מה שהיו לומדים אותו באחת המדות היו קרובים זה לזה, וגם הכללים הנכונים שהיו אצל זה היו אצל השני. וכאשר נתמעט למוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים, לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם המתוכחים שיתוכחו לפי [רמת] שכלם של יהושע ופינחס, וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם, כי לא חייב אותנו בכך ה´ יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה, כמו שאמר או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. ועל אופן זה נפלה מחלוקת, לא שטעו בקבלתם וקבלת האחד אמת והשני בטלה. וכמה ברורים דברים אלה למי שמתבונן בהם, וכמה גדול היסוד הזה בתורה.

רמב"ם הלכות ממרים פרק א
א-בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן.
ב-כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו´, אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם, ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן, מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש
אגרות ראי"ה א´ עמ´ קג-קד
אמרת שלפי דברי התורה הולכת ומתפתחת, וח"ו לא אמרתי מעולם דבר זר כזה. מושג ההתפתחות, שרגיל העם ליחש, הוא מאורע של פנים חדשות, המביא קלות ראש. ומה שאנכי אומר, שהידיעה העליונה, הסוקרת כל המעשים מראש ועד סוף, היא סובבת את כל התו"כ, היא אמתת קבלת עול מ"ש, שהוכנו מראש כל הסיבות שיסבבו ההבנות וההרגשות לבא לידי החלטות בכל דור ודור כראוי וכנכון. ע"כ אי-אפשר לאמתתה של תורה להתגלות כ"א בהיות עם ד´ כולו בארצו, מבונה בכל תיקוניו הרוחניים והחומריים גם יחד, שאז תשוב תורה שבע"פ לאיתנה, לפי הכרת ב"ד הגדול, היושב במקום אשר יבחר ד´, על כל דבר אשר
יפלא למשפט, ואז אנו בטוחים שכל תולדה חדשה תהיה מוכתרת בכל עז ובכל קודש, כי קודש ישראל לד´. ואם תפול שאלה על איזה משפט שבתורה, שלפי מושגי המוסר יהיה נראה שצריך להיות מובן באופן אחר, אז אם באמת ע"פ ב"ד הגדול יוחלט שזה המשפט לא נאמר כ"א באותם התנאים שכבר אינם, ודאי ימצא ע"ז
מקור בתורה, והסכמת המאורעאות עם כח ב"ד ודרישת המקרא יחד אינם דברים שמזדמנים במקרה, כ"א הם אותיות מחכימות מאורה של תורה ואמתת תורה שבע"פ, שאנו חייבים לשמע לשופט אשר יהיה בימים ההם, ואין כאן "התפתחות" של גריעותא. אבל מי שבא לדון בזמן הזה, שאנחנו מדולדלים וחיינו הכלכליים אינם נערכים לשם חיים לגבי מצב האומה בצביונה הראוי, ע"פ אותן הדרישות הרוממות, הוא נכון למועדי רגל, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא. וכל ענין הוה ועבר וכיו"ב, שהנני מזכיר תמיד ביחש המעשה לכללי התורה, הכל נמשך ע"פ הציור של חיי עמנו וארץ חמדתנו בתכלית השלמות, בהיות אדירנו ממנו ומושלנו מקרבנו, ארמון על משפטו ושופטנו ויועצנו כבתחילה, וארץ צבי שתולה בנוה בקיבוץ כל בניה בתוכה וכל יושביה עליה, אז כל היוצא ממעין בית ד´ יהיה קודש לד´. אבל בזמן החשך והדלדול אמנם אין מעצור לאדם להתנהג ע"פ הרגשותיו היותר עדינות, כשהוא מכוין בהן לרומם נפשו, ולקרבה אל אור האמת והצדק, שהוא אור השי"ת וחסדו, אבל אין זאת הדרכת של תורה כ"א מדה מוסרית פרטית, ע"כ אם בהיותה מתרחבת תביא איזה דברים של הפסד באוצר הכלל, ע"י אותו הדרך שנטיות הקדומות בזמן מביאות, יהפכו מנטיות מוסריות לדברים שיש בהם נזק לרבים, שכל חכם-לב ואיש-חסד יבין, שהחוב היותר קדוש ונשגב הוא לקמץ גם הוד מוסר נפשו לפי ערכו הפרטי, כדי להעמיד טובה למוסר הכללי, שהוא יסוד הצדק העומד לעד. וע"ז נאמר "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם".
שיטות החולקות על הרמב"ם בענין י"ג מידות
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כב עמוד ב
ורבנן, האי אחותך היא מאי עבדי ליה? מיבעי להו: לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר, שאין מזהירין מן הדין.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף יט עמוד ב
אדם דן ק"ו מעצמו, ואין אדם דן ג"ש מעצמו.
רש"י מסכת סוכה דף לא/א
לא מקשינן. לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק"ו:
רש"י מסכת סנהדרין דף עג/א
הקישא הוא. שהוקש רוצח לנערה המאורסה וכל היקש וגזירה שוה המופנת הרי הוא כמפורש במקרא ועונשין ממנו לפי שלא ניתנה למדרש מעצמו אבל מקל וחומר שאדם דן ק"ו מעצמו אע"פ שלא קבלו מרבו אין עונשין ממנו כדילפינן במכות (דף יד.):
תוס´ מסכת סוכה דף לא/א ד"ה ור"י סבר
ור"י סבר לא מקשינן לולב לאתרוג. פי´ בקונטרס לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לידרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא קל וחומר ותימה גדולה פי´ דאפילו סמוכין דהיינו שני מקראות הסמוכין זה לזה ניתנו לידרש מן התורה כדאמרן בריש יבמות (דף ד.) סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר כל שכן היקישא דהיינו שני דברים המוקשים בפסוק אחד ואפילו לר´ יהודה דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח ומופנה כדאמרינן התם מ"מ בהיקישא מודה אלא כל המדות אדם דן מעצמו חוץ מגזרה שוה דאין דן אלא אם כן למדה מרבו והכא בסברא פליגי דיש דברים
שאין להקישם לאותו דבר ושמא קסבר לא שייך לשון הדר אלא בפירות:
רשב"א מסכת בבא מציעא דף פו,ב
והא אמרת קמה קמה לג"ש, וא"ת והא אין אדם דן ג"ש מעצמו אח"כ קבלה מרבו עד הל"מ
וכיון דלא קיימא היכי הוו דרשי לה מעיקרא, י"ל דלא היו דנין לה בג"ש ממש אלא כעין מה מצינו דכיון שמצינו קמה דמחייבת בחלה אף אני אומר דלא זכתה לו תורה לפועל אלא כעין אותה קמה ויד פועל על התחתונה. ורש"י כתב שהמקשה אומר ג"ש זו כדי להקשות, ולומר דג"ש דקמה קמה ודאי מקובלת היתה בידם מסיני אלא דלא ידיע להו למאי אי להא אי למילתא אחריתי שכל הגזרות שוות כך נמסרו לנו ממרע"ה קמה קמה לג"ש אבל אינו ידוע לנו בפירוש מאיזו מהם נאמרה וע"כ נחלקו בהם בתלמוד בכמה מקומות ואלו היו כן מקובלות מסיני בפירוש לא תפול בהם המחלוקת:
רמב"ן מסכת בבא מציעא דף פז/ב
אתיא קמה קמה. איכא למידק אי מגזירה שוה וכי אדם דן ג"ש מעצמו, ואיכא למימר מה מצינו קאמר הואיל ומצינו קמה בתורה דהיא קמה דמחייבא בחלה אף כל קמה האמורה בתורה סתם כגון זו אין לך בה אלא קמה דמחייבא בחלה ויד פועל על התחתונה, ורש"י ז"ל כתב המקשה אומר גזירה שוה כדי להקשות, ואיכא מימר דגמיר מרביה גזירה שוה דקמה קמה ולא ידיע ליה למאי לוקמיה אי להאי אי למילתא אחריתי, וכבר כתבתי זה במקומות רבים שכל הגזרות שוות כך נמסרו לנו ממשה רבינו קמה קמה לג"ש אבל אינו ידוע לנו בפירוש מאיזו מהן נגמרה:
תוספות הרא"ש מסכת כתובות דף לח,ב
וכי האי גונא אשכחן בפ"ק דסנהדרין ולא נביא השקר אלא בב"ד של ע"א מנהני מילי א"ר יוסי בר חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא ופריך והזדה כי כתיבא בקטלא היא דכתיבא וקטלא בכ"ג אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו והשתא ר´ יוסי בר חנינא דאמר מתחלה הזדה הזדה וכי מסברת עצמו בעי למידן ג"ש אלא ודאי הוה קים להו דנביא השקר וזקן ממרא גמירי מהדדי אלא שלא נתקבלו התיבות,

דווח על תגובה לא ראויה
19.06.2012

9. ישר כח (מ)

ישר כח על המקורות ממש הופתעתי לא ציפיתי למענה כזה ארוך עכשיו אשמח אם הרב גם יוכל להסביר איך זה מסתדר עם מה שידעתי איפה טעיתי וגם מהו הלאו של בל תוסיף אם ההסבר ארוך אפשר לשלוח לאימייל הוספתי כאן אימייל תודה רבה וחודש טוב.
תגובת הרב
אתה לא היחיד שצריך לשאול זאת. יש פחד וחשש גדול מהתמודדות עם הנושא הזה.יש כמה הסברים לנשוא של בל תוסיף. ההסבר הפשוט ביותר הוא שהאיסור הוא לאדם רגיל ולא לסנהדרין כך מסביר הכוזרי מאמר ג אות מ.
צריך לדעת שאיסור בל תוסיף אכן היווה צומת בעייתית במשך ההסטוריה לכל תקנות ומצוות דרבנן. למשל פורים, אכן התלבטו אם אין בתקנת המגילה משום בל תוסיף.
עיין למשל
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שמונים וחמשה זקינים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה אמרו כתיב אלה המצות אשר צוה יי´ את משה אילו המצות שנצטוינו מפי משה כך אמר לנו משה אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשי´ לחדש לנו דבר? לא זזו משם נושאי´ ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתוב´ בתור´ ובנביאי´ ובכתובי´ הדא היא דכתי´ ויאמ´ יי´ אל משה כתוב זאת זכרון בספר.: זאת- תורה כמה דתימ´ וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. זכרון- אילו הנביאים ויכתב ספר הזכרון לפניו ליראי יי´ וגו´ בספר אילו הכתובים. וכן בדומה בבבלי שם דף ז ע"א.
והנה בחנוכה כשתקנו את חג החנוכה לא מצאנו הד להתלבטות כזו בחז"ל, התשובה היא שבתקנת פורים נקבע בעצם תקדים לדורות שאין הוספת חג בכלל בל תוסיף (ברור שכל הרמזים בשני התלמודים שכביכול אסתר כתובה בתורה הם אסמכתא בעלמא ... )
יש בעיה האמיתית היא שבחוגי הישיבות בדורות האחרונים הלימוד אינו בעל תודעה הסטורית אלא מקומי וחמקני מכל מה שקשור ליסודות בהתפתחות של תורה שבעל פה. פשוט עוברים לסוגיה הבאה שאין בה השלכות כאלו...

דווח על תגובה לא ראויה
20.06.2012

10. ללא נושא (מ)

עדיין יש הבדל בין לומר שחכמים יכולים להוסיף מצוה מדרבנן או סייגים או כל מנהגי ישראל לבין לומר שזה כתוב בתורה וזה ניתן למשה מסיני כמו שכתוב שאסור להוסיף פרשיה בתפילין או להוסיף עוד כנף בציצית משום בל תוסיף כי התורה קבעה להטיל ציצית דוקא בד´ כנפות וכן דוקא ד´ פרשיות בתפילין לפי דברי הרב הרבה מהמצוות האלה זה בכלל תקנת חכמים האם חלק גדול מהרבנים לא יקראו לשיטה כזאת בשם "כפירה"(סליחה על הביטוי)? הרי זה אחד היסודות של ההלכה שביחד עם תורה שבכתב הגיעה גם תורה שבעל פה
תגובת הרב
ערבתת בין כמה תחומים
היית שאלה מקומית על הל תוסיף והבאתי את תשובת הכוזרי. לפי הכוזרי אין בל תוסיף בסנהדרין. יש כמובן גם דעות אחרות שלפיהם אסור להוסיף ציצית למשל לכנף חמישית, אך לפי הכוזרי סנהדרין הייתה יכולה לעשות זאת אם הייתה רוצה.
מצווה שנתפרשה ע"י חכמים אפילו ע"י י"ג מידות תוקפה הוא מהתורה, אף שבי"ג מידות סנהדרין בדור אחר יכולה לחלוק ולפרש אחרת ואז הפירוש החדש תוקפו הוא מהתורה.
אף אחד לא אמר כולל אני עצמי שאין גם דברים שעברו בעל פה, ודאי שיש. אלא שיש גם הרבה הלכות שחודשו במהלך הדורות.ליתר דיוק רוב ההלכות, שהרי כותב הרמב"ם שכל מה שיש בו מחלוקת בידוע שאינו מסיני ולכן תיתכן בו מחלוקת. ממילא כמעט כל משנה הרי יש בה מחלוקת וזאת אומרת שאינה מסיני.
כבר כתבתי מה שיאמרו עליי, המילה כפירה נשלפת בקלות, צריך ללמוד את הסוגיות לפני שמגבשים דעה ודאי שלא לדבר בנושאים האלו מהבטן.

דווח על תגובה לא ראויה
27.06.2012

11. האם הפסוק "ועשית כלל אשר יורוך " התפרש מחדש (yuavyuav)

לרב שלום לפי דברי הרב נראה שגם הפסוק "ועשית כלל אשר יורוך " התפרש מחדש על ידי חז"ל ? כי הרי פשט הפסוק מדבר רק על מצבים מאוד מצומצמים "בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע " והנה הדוגמאות מפורשות מהמקרא לגבי דין לדין כתוב שופטים יט "כי יקום עד ...ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד´ לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם " לגבי דיני נפשות כלומר דמים בפרק כא בפרשת עגלה כתוב "ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ד´ אלוקיך לשרתו ולברך בשם ד´ ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ...כפר לעמך ישראל אשר פדית ד´ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.. " לגבי נגעים בפרשת כי תצא כד "השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות" ובפרק כה " כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום..והפילו השופט.."

כלומר יוצא שמפשט המקרא חז"ל עסקו בהלכות הרבה יותר רחבות מהצורה המצומצמת המובנת מפשט שניתן במקרא שניתן לשופטים הכהנים זאת אומרת השאלה האם גם את הפסוק "ככל אשר יורך" חז"ל פרשו מחדש ?
תגובת הרב
אכן אתה צודק ומנתח נכון את הדברים.

דווח על תגובה לא ראויה
27.03.2013

12. לא בשמיים היא (Tomlev.org)

האם הרבנים שמים עצמם כחכמים וצדיקים יותר מבורא עולם? מה הוא לא ידע מה טוב ומוסרי והם כן יודעים? האם הם לא עוברים על לא תישא שמי לשוא? האם הם לא עוברים על איסור מפורש בתורה של לא תוסף ולא תגרע המינו? האם ההיתר שניתן להם בתורה ״כאשר יורוך״ הוא לא מצומצם במפורש לדינים שבין אדם לחברו ולדבר הניפלא ממך? ממתי יש זכות לשופטים לחוקק חוקים? יש מחוקק והוא האל ויש שופטים שמפרשים את המקרה הבודד לפי החוק? האם לא מדובר בנוכלים וצבועים שיודעים במפורש שהתורה לא ניתנה על ידי האל וממשיכים לשחק בכאילו בכדי לצבור כח וכבוד? האם סיפורי התורה אמיתיים? האם באמת שטה לה תיבה שנה שלמה עם כל הזנים וכל משפחת נח? האם השפות נוצרו במגדל בבל? האם העולם נברא לפני אלפי שנים ולא מליארדי שנים? האם סיפורי הבריאה נכונים או התיאוריות המדעיות כיום? האם אתון בלעם דיברה עברית? האם לא היו קיימות תקופת האבן העץ והברונזה ואנו קפצנו ישר לבנות ערים ולהיות חקלאים? מי הנוכלים שמאכילים את העם בלוקשים בכדי לצבור כח המדענים או הרבנים? למה הרבנים מתנגדים לארכאולוגים? למה הם מתנגדים למפגשים עם ציבור חופשי בגיל צעיר? למה הם רוצים לחתן את הילדים שלהם מהר? למה הם רוצים שכונות וערים נפרדות? האם הם לא פוחדים שהילדים יחשפו לאמת לפני שזה מאוחר מדי לשנות את אורח החיים הדתי?
תגובת הרב
כיוון שמניסוח דבריך אינך מחפש תשובה אלא כל כוונתך להתריס אני לא עונה. (גם ההכללות שאתה עושה אינן במקומן)

דווח על תגובה לא ראויה
19.10.2017

13. מוטב מאוחר מלעולם לא.. (אלקנה פרסלר)

ראשית, אני מסיר בפני הרב את הכובע שהרי לא שיערתי שיעלה את הדברים שנמצאים בתוך ליבות הרבה מאיתנו על הכתב. הדבר חשוב ומעורר דיון מהדהד שהרי ללא כן, ילך כל אחד מבוסס בתלמי לבבו יגע וחפוי ראש מבלי משים על תלמים נוספים ובהם אנשים. יאמץ לבבם, ילכו ויחרשו יחדיו ותקל המלאכה.
אקדים עוד ברשותך ובהסכמה כי "בנות הקול" בתלמוד הינם כאלגוריה לתקפות החלטה בלבד ואינן התגלות על טבעית כמשמעה.
ולשאלה - כיצד ניתן להפוך מעשי ידי אדם לצו אלוהי? מה בין יציר בשר ודם נבון ככל שיהיה הנתון תחת רוחות התקופה, השלטון והזמן החולף לבין הקדשת היוצא מפיו כמונוליטה מוחלטת? היכן הביקורת במערכת כאשר המערכת מחליטה שמה שהיא אומרת הוא הנכון? האם רוב בוועדה מוסכמת הוא זה הנותן קדושה להחלטה?
ואם לסכם ואל מול השאלות מעלה- מה לנו ולאלוהים?
כיצד מתאר הרב את מערכת היחסים של אדם ואלוהים? מה תפקידו של אלוהים ומה הקשר שלנו אליו? האם נותר זה האחרון כמעין גושפנקא כללית להקמת מערכת לחברה מתוקנת?
האם אנחנו באמת צריכים גושפנקא זו כאשר אנו מייסדים תרבות של מוסר. האם המוסר האנושי מבוסס על התערבות אלוהית?
מה בעצם נשאר מהמושג יהדות?
אין כאן במחילה לשון התרסה אלא רצון כנה להבין כיצד רב ביהדות הרבנית המודרנית רואה את הדברים.
בברכה,


תגובת הרב:
גם סנהדרין כיכולה לטעות, עיין משניות תחילת הוריות שאדם צריך להביא קרבן כשחשב בטעות שעליו לשמוע לסנהדרין למרות שידע שהם טועים. יש מחלוקת גדולה באחרונים היכן הגבול של העניין. הסיבה שחובה לשמוע לדברי סנהדרין בדרך כלל היא כדי שלא תהיה אנרכיה. המוסר האנושי איננו מוחלט בכל דבר אבל הוא הקומה הראשונה של היהודי גם כן. ולכן רק חיבור מאוזן בין התורה למוסר האנושי הוא האידיאלי (אסור ליראת שמיים שתסתור את המוסר הטבעי כפי שכתב הרב באורות הקודש). לדעתי יש אחוז קטן מבני האדם שהיו מסתדרים רק עם המוסר כי הם אנישם טובים לחלוטין אך לרוב האנושות לא ניתן לסמוך עליה שתסתדר עם המוסר הטבעי ולכן יש צורך ב7 מצוות בני נח או תריג מצוות לעם ישראל. זרקתי כמה נקודות המסגרת כאן לא מאפשרת יותר

דווח על תגובה לא ראויה
16.01.2018

14. מאמר על התושב"ע (י')

שלום הרב!
אני כותב כעת מאמר על התושב"ע שנועד לבסס את סמכותה מבחינה פילוסופית ומקראית. המאמר נועד לטובת הציבור באינטרנט, והוא מגיע בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של מיסיונרים נוצרים כנגד התושב"ע.
קראתי את דברי הרב כאן והם נראים ישרים מאוד אינטלקטואלית, ולא זכיתי בשום מקום לקרוא כדברים האלה. הלכך הייתי שמח מאוד אם הרב יוכל לענות לי על כמה שאלות כבדות שמתעוררות לאור דברים אלו, או אפילו שנפגש.
לא הצלחתי להשיג את כתוב המייל שלך, לכן אשמח אם הרב יוכל לשלוח לי הודעה לכאן : sutu.hox@gmail.com (אם אפשר לא לפרסם את המייל).
תודה מראש הרב!
תגובת הרב:
כמדומה לי שהצלחנו כבר להיפגש

דווח על תגובה לא ראויה
25.04.2019

15. דאוב (כאוב)

ישר כח לרב שעונה בכנות בלי לבלבל את המוח. הדברים האלה מטרידים אותי כבר שנים. הייתי רוצה להפגש עם הרב אולי יש סיכוי שיישר את ליבי חזרה לדת.
תגובת הרב:
תשלח לי מייל וננסה לתאם zviy@jafi.org

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מנע משבר בקואליציה. ליברמן צילום: Yonatan Sindel/Flash90

אין רוב לפסקת ההתגברות: ישראל ביתנו תתנגד

קרא עוד