שאלה
אני נשואה לתימני, אמי ממוצא אשכנזי ואבי ספרדי. אמי תמיד הדריכה אותי כי בעניינים של הדלקת נרות/טבילה עליי לנהוג כמנהגיה: טבילה 3 פעמים, והדלקת נרות עם ברכה גם כשאיני בבית.
חמותי מתעקשת שבביתה אסור לי לברך על הנרות אלא רק לענות אמן לברכה שלה. ואילו אני חייבת להודות שיותר מכל האמירה הזאת מרגיזה אותי כיון שבכל דבר הם מעירים לי לא לברך (למשל אבי נהג לשגם אני בירכתי על ארבעת המינים). אני מודה שאינני מקפידה על קלה כבחמורה, אבל אני לא מקבלת את הרצון שלהם לשנות את מנהגיי שתמיד נדמים בעיניי כביטול מקומה של האישה. איכשהו כל ברכה שלי בעיניהם היא לבטלה, כשאני רוצה להסב בסדר או לשבת בסוכה הם מתרגזים (אפילו לא רצו שאענה אמן על 'לישב בסוכה'). על הדלקת נרות אינני רוצה לוותר, אני נהגתי תמיד לברך גם כשאיני בבית והיחס הזה כלפי הרצון שלי לקיים מצווה שהיא מובהקת של נשים ולפי מנהג המשפחה מעוררת בי כעס רב ורגשות אנטי כלפי מנהגיהם. הם אומרים לי דברים מסוג : "קודם תקפידי על....(לא חשוב מה) ואחר כך תדברי". לעומת זאת כלפי הבן שלהם, גיסי, אין להם שום בעיה עם אורח חייו החילוני כאשר הוא רוצה למשל לעלות לתורה.
אני מנסה להסביר להם שיש מצוות שאני אוהבת ומקיימת בשמחה וכי הנסיונות שלהם רק מרחיקים אותי, זה לא מועיל.
תשובה
עדיף היה שתתתיעצי עם רב שמקובל גם עליהם, על מנת שיהיה להם יותר קל לקבל את הדברים.
עקרונית את צודקת ואמך צדקה במה שלימדה אותך, ולהדלקת הנרות ידש פתרון שמקובל גם על הספרדים, והוא להדליק לא במקום שבעלת הבית מדליקה אלא בחדר אחר, כגון החדר שאתם ישנים בו, או במטבח וכד', שאז בודאי שאינך יוצאת בהדלקתה וזה נחשב כבית שלך ואאת מדליקה ומברכת. (זה גם עדיף בכל מקרה כי אחרת יש באמת שאלה שלל ברכה שאינה צריכה . )
במצוות אחרות, עצתי היא לא לריב איתם. את תסכמי עם בעלך מה את עושה , ואם את מברכת - תעשי זאת בשקט בלי לפהרגיז או לפגוע. לענות אמן גם לא מוכרחים בקול רם.
תמיד נזכור שהמנהגים השונים אינם דתות שונות אלא "אלו ואלו דברי אלקים חיים" וכולם רצויים וענויים לפני הקב"ה.