שאלה
שלום "חברים מקשיבים".
תמיד לימדו אותנו בגן שבמעמד הר סיני כשהקב"ה רצה להעניק את התורה, הוא עבר מעם לעם אך אף עם לא רצה לקבל אותה חוץ מאשר בני ישראל שאמרו מיד "נעשה ונשמע".
ניתן להסיק מכאן שלפני מתן תורה התורה עוד לא הייתה בידי אף עם ולא הייתה לה ייעוד לעם מסוים אלא רק לאחר המעמד היא קיבלה את ייעודה להיות לעמ"י.
אבל מצד שני אנו רואים שלפני מתן תורה, בסיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף כבר שם רואים שהקב"ה נוטע לצידם של בנ"י ולהם הוא עושה את כל הניסים הגדולים ולא למשל למיצרים או לכל עם אחר.
בקיצור אני רוצה להבין את הסתירה שכיצד יכול להיות שלפני מתן תורה, עם ישראל לא היה עמו הנבחר של הקב"ה ובכל זאת אנו רואים שלכל אורך הדרך במצרים הוא עוזר ועושה ניסים רק לו.
תשובה
שלום וברכה!
אכן יש מדרש כזה המספר שהקב"ה הציע [גם] לעמים אחרים לקבל את התורה, אך הם לא הסכימו. התירוץ הוא במילה "גם". כלומר עם ישראל היה מיועד לתורה עוד ותורה אליו עוד לפני בריאת העולם, כפי שמבואר במספר מקומות, אך התורה הייתה אמורה להינתן גם לעמים אחרים שירצו לקבלה, אך הם לא רצו. מעתה משימת עם ישראל להפיץ אור תורה בגויים ולקרבם אל הקב"ה.
בברכה,
חיים דב בריסק