שאלה
אני נערה עם אמונה רבה ואני מתפללת ואני עושה הכול למטרת שם שמים אבל לפעמים כשאני מתפללת לה` על הצלחה בלימודים וכשאני משקיעה ומראה השתדלות ואני רואה שאני נכשלת אז ישר אני מתחילה לכעוס על הקב"ה שהוא לא מקשיב לי ולפעמים עולה לי המחשבה שהוא לא קיים איך אני יכולה להתגבר על זה?היצר הרע יותר חזק ממני האם יש משהו שיוכל לעזור לי כי אני רוצה להיות בת של מלך ולהתגבר על זה כי אני גורמת להורי דאגה רבה
תשובה
שלום וברכה!
יש לך בעיה בתפיסת הקב"ה והיחס בינו לבין בני אדם. את תופסת את הקב"ה ככספומט שנועד לסיפוק רצונות שלך. הקב"ה אינו כספומט, הוא לא מחויב למלאות כל הבקשות שלך ואם לא, אז תהיה ברוגז אתו.
את חייבת לשנות תפיסת לגבי ה' יתברך. כאשר אדם רואה שיש בינו לבין הקב"ה מחסום או דברים רעים באים עליו גם אם הוא משתדל לכאורה, הוא חייב לפשפש במעשיו ולבדוק מה לא בסדר ולא לצעוק מיד "אתה לא מקשיב לי! אולי אתה בכלל לא קיים?". אין זו הדרך! לא לחינם יש מושג של הסתר פנים, לא לחינם אמרו חז"ל שיש לברך על הרעה כפי שמברכים על הטובה. כי לפעמים זה רק נראה שזה רע, אך אולי האי הענות יגרום לך לבדוק מה עליך עוד לעשות כדי לשפר את ההישגים בלימודים, אולי יש לך קשיים שצריך לטפל בהם ואינך מטפלת. זכרי - שתיקה היא גם תשובה.
אני מציע לך לפנות לרב או רבנית באזור מגורך או במקום הלימודים ולדבר אתם על הנושא. אני בטוח שמתוך היכרות אישית הם ימצאו פתרונות למשברים אמוניים שלך יותר טוב ממני כאשר אינני מכיר מי את ואין לי יכולת לשוחח אתך ולברר איפה בדיוק נעוצה הבעיה.
בברכה,
חיים בריסק