שאלה
בס"ד
שלום לרב,
לפני כמה זמן שלחתי שאלה באתר וברוך ה' קיבלתי תשובה שהרגיעה אותי ונתנה לי מנוחה נפשית אחרי הרבה מחשבות, כרגע אני לא רואה שהרב שענה לי על השאלה מופיע ברשימה ובהקשר לאותו נושא התחלתי שוב להרגיש מבולבלת בכל מיני מחשבות ומכיוון שאני באמת רוצה להוציא ספק מליבי אני שואלת אותך, אני יודעת שלא שולחים את אותה השאלה למספר רבנים, זאת לא המטרה שלי אני לא עושה השוואות אני באמת רוצה לצאת מהספקות ומהבילבולים שלי ולכן אני פונה אלייך ואני מקווה שבעזרת ה' אני יהיה רגועה, על מנת שתבין את שאלתי והבילבולים שלי אני העתקתי שוב את מה שכבר שאלתי את הרב הקודם לפני בערך חודש ואחר כך אני אוסיף דבר נוסף, תוכן השאלה הקודמת היה כך:
אני בחורה יראת שמים שרוצה לעשות נחת רוח לבורא עולם ולפעמים אני מרגישה שאני מקפידה על עצמי יותר מדי ומכניסה לעצמי מחשבות ופחדים מיותרים. לפני כמה שנים כשלמדתי בתיכון למדנו על קידושי צחוק ונכנסו לי פחדים וכדי שלא יצא מצב שאני אתקדש סתם אז תמיד הייתי אומרת לעצמי כאשר העבירו לי חפצים כלשהם או עודף בחנות "אין בזה שום קידושים" או "אין בזה שום דבר" או משהו בסגנון על מנת שלא יצא מצב שיהיה בטעות קידושים/נישואין, למרות שברור לי שצריכים להיות תנאים ברורים לקידושין ונישואים... אבל התרגלתי לומר כך כדי להיות רגועה. אני גם מאוד מקפידה תמיד להגיד שאני לא מבטיחה שום דבר ולא נשבעת ותמיד אני רגילה לומר על כל דבר בלי נדר, בגלל שלפעמים באות לי מחשבות על כל מיני נדרים ושבועות ולכן אני מאוד נזהרת.
לפני שלושה חודשים התחתנתי מתוך מודעות תחת חופה באולם עם רב ועדים ראויים, עם כתובה, אחרי הכנות מרובות, בזמן שבעלי ענד לי את הטבעת בשעת החופה ואמר "הרי את..." וכו' אני הושטתי את האצבע ואמרתי משהוא לעצמי ואני פוחדת שאולי בטעות מתוך הרגל אמרתי שאין בזה שום קידושין או נישואין, או שאמרתי מתוך כוונה מלאה ומודעות שאני לא מבטיחה שום דבר ולא נשבעת כי אני מאוד זהירה בלשוני וגם אם אני יודעת ומתכוונת לעשות דברים אני אומרת בלי נדר ובלי שבועה וכו' כי אני לא רוצה להבטיח או לנדור וכו', אני לא ממש חושבת שזה מה שאמרתי באותו זמן של נתינת הטבעת אבל אולי בטעות מתוך הרגל אמרתי משהוא כזה או שאמרתי מתוך מודעות ורצון לא להבטיח שום דבר ... (אני כן חושבת שאמרתי לעצמי מתוך מודעות שתמיד אפשר להתגרש אבל בעזרת ה
תשובה
שלום וברכה!
תהיה רגועה את מקודשת בלי כל ספק ופיקפוק, מכיוון שדברים שבלב אינם דברים. וזה מתייחס לכל מה שאמרת לעצמך או לא אמרת לעצמך אפילו אם חשבת בפירוש בלי ספקות בענין שאת לא מתכוונת ולא רוצה להתקדש, אך הושטת את היד והעדים ראו מעשה קידושין ולא זרקת טבעת מיד ולא אמרת בפירוש בפני העדים שאת לא חפצה בקידשוין. מכל זה את מקודשת לכל דבר וענין ואין מה להסתפק בזה כלל.
מועדים לשמחה,
חיים דב בריסק