שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 18 , תלמידת י"ב באולפנית באיזור מגורי.
בשנה האחרונה התחזקתי מאד מבחינה תורנית, מקפידה על דברים שבחיים לא חשבתי שאקפיד, ובכלל- לא חשבתי לפני כמה שנים שאהיה דתיה בעתיד. ועכשיו אין לי ספק בכך. לא רק זה- שאני גם מעוניינת שבעלי יהיה אברך, ושיהיה בית של תורה קדושה וטהרה.
שאלתי היא-
אני מרגישה שאת הדברים אני עושה כי אני פשוט מאמינה שהם טובים לי, אבל אין לי בכלל יראת חטא. אני לא מפחדת לחטוא. אני מפחדת לא לעשות כל מיני דברים כי אני יודעת שהם רעים לי\ לנשמה שלי. אבל לא מפחד, לא פחד מה' או משהו כזה.. אין לי פחד מעונש וכד'..
אני חושבת מצד שני שזה מאד חשוב שיהיה יראת חטא, זה עוזר לא ליפול וכו'.
אז.. מה אוכל לעשות?
סליחה על האריכות (זה גם בקצה המזלג)...
תודה רבה,
תשובה
שלום
לדעת את משמעותו ההרת אסון של החטא ולחשוש מתוצאות אלו הרי זה גם בכלל יראה, יראת חטא אין משמעותה הבילעדית עונשיו הנוראים של הגיהנום, והריגיהנום כשלעצמו על פי רבים מגדולינו אינו אלא יסורי מצפון אין סופיים שמעוררים תוצאות החטא בעולם, אדם מביט ממעל ורואה כמה אנשים אימלל כמה בנינים החריב כמה תשועות מנע וליבו נחמץ בקירבו.
מה שיש להעיר שתחושות אלו לא ישארו אגוצנטרים, אלא יש להרהר עד כמה הם מזיקים למשפחה לעם ישראל לאנושות, לבריאה ומתוך ראיה כוללת תבואי לידי מידה נכונה של יראת הרוממות, היינו התבטלות בפני משגבו העליון של הבורא.
ברכה והצלחה, איתן