שאלה
שלום כבוד הרב
כבוד הרב סבלתי בשנה האחרונה מבעיות כפיתיות דתיות, ברוך השם לאחר תקופה מסוימת נודע לי על המחלה הזאת והבנתי שיש לי אותה בצורה רצינית, התיעצתי עם רבנים שהצליחו להקטין את הצורך הכפיתי. היה איזה שבוע שהיתי בן אדם טבעי לגמרי, אך זה בעליות וירידות ועדיין נשארו כל מיני שרידים בעיקר בקריאת שמע.
ביום חמישי בתפילת שחרית, היתה לי בעיה בנושא והרגשתי ממש נורא ועצוב, התחלתי לבכות בתפילת 18, ואמרתי לקב"ה שאני לא טבעי, ושאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, ושאני מצטער על מה שחטאתי לפניו ובבקשה שימחל לי על העוונות, אמרתי גם שאני רוצה למות, לא אכפת לי מכלום, אני לא רוצה שכר על המצוות וגם לא עונש, אני לא רוצה כלום, שיקח אותי מפה אני רוצה למות.
אני לא יודע מה ההשפעות של מה שאמרתי, אין לי מושג אם זה היה בכלל לא במקום, אבל זה מה שהרגשתי באותו רגע.
עכשיו שאני מסתכל על זה, אולי קצת הגמתי כי ברוך השם אני בריא והקב"ה נתן לי הרבה דברים טובים ותמיד עזר לי, באמת תמיד. אז מה, אז יש קשיים, לא נורא, כל אחד והקשיים שלו. אבל באותו רגע זה מה שהרגשתי וזה מה שאמרתי.
האם הרב חושב שאני נכנסתי לקטגוריה של ה"נחש" מספר בראשית, שהקב"ה לא אכפת לו יותר ממנו, לא מושגח יותר. האם אני נכנס לגדר אדם שאחר שקיים מצווה אמר חבל שעשיתי אותה והפסיד את שכרה? האם גרמתי למשהו בדברים שלי?
חוץ מזה אם לרב יש משהו להגיד לי?
תודה
תשובה
שלום
אני חושב שאתה במצוקה נוראית, ואי אפשר לדון אדם בשעת צערו.
כדור קטן אמור לפתור בעיה זו, עליך לקבוע פגישה עם רופא.
ברכה והצלחה