שאלה
האם ישנה דרך אמצע באמונה ובאורח החיים?
מצד אחד האמונה שלי חזקה ובאה לידי ביטוי בתפילות מידי פעם ובלימוד שיחות הרב נבנצל בשבתות ובקימה לבית הכנסת בבוקר לשחרית אבל מצד שני מכילה בתוכה גם את עיניי החול, את עינין הטלוויזיה את ענין בילוי עם חברים בצורה רבה וכד'. דוגמא ממשית מחיי היא: שאני הולכת ומאמינה בשלושת רבעי בחולצות אבל ענין אורך החצאית קשה לי לפעמים לשמירה. יש לי חצאיות ארוכות ויש לי לפעמים גם קצרות. וזה לא תמיד מפריע לי.
האם ישנה דרך כזאת בהגדרה שאני יכולה להגיד לעצמי אני יודעת מי אני וזאת אני- זאת שמקפידה כך ולא מקפידה כך ומשתדלת יותר פה ופחות שם. או שחייבת להיות דרך אחת, של או האמונה המלאה והמוחלטת או שלא.
ברור לי כמובן שישנה דרך כזאת, אנשים רבים חיים כך. אבל השאלה שלי האם היא באמת נחשבת דרך חיים או שגם אלה שחיים כך לא באמת מבינים שאין זאת דרך.
להיות ב"אמצע" זה קשה מאד, כי הערה קטנה לפה או לשם ואתה יכול לנטות. לפעמים זה לצד הטוב ולפעמים לצד הרע. איך מגיעים למצב שאתה שלם עם הדרך שלך גם אם היא אמצע?
מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי..
תשובה
שלום
צריך ללכת על פי ההלכה ללא פשרות, אך בתוך ההלכה יש דעות מקילות ומחמירות, מותר לך ללכת לפי הדעות המקלות, זה לא צדיקות אך זה מותר וכשר.
לפי דעת משנה ברורה אפשר ללבוש חצאית עד אחרי הברך בלבד ללא גרביים, זה לא שיא הצניעות, אך זה מותר.
תקיימי מצוות באופן שיהיה לך נעים וטוב, לאו דווקא באופן המקל, אלא שנותן לך תחושה אמיתית ולא מזוייפת של שמירת מצוות.
ברכה והצלחה