שאלה
שלום רב!
אני מבקשת לשאול משהו על בעלי. הוא עבר כל מיני דברים שגרמו לו חוסר בטחון, להתנהג כמו קדוש מעונה. לפני כעשור הוא השתקם פחות או יותר והלך לטיפול, קיבל המון מתורת א"י והרב קוק והתמלא בשמחת חיים. מאז שהכרנו היו 3 פעמים שהוא עבר משברים קשים ועודדתי אותו להתחיל שוב בטיפול. זה קצת משגע, כי לפעמים הוא מלא בתורת הרב קוק, ושניה אחר כך עם אפס ביטחון עצמי ומשוכנע שהוא נולד כדי לסבול ולייסר את עצמו לדחוף ולדחוף קדימה. אמרתי לו שנולדים להתאמץ, לא לסבול. וחלק ממנו יודע את זה - החלק הבריא שבו, המודע, אך יש בו צד שהוא ננעל במחשבה שהוא צריך לגרום לעצמו סבל כדי להתעלות רוחנית ולהצליח בחיים. להערכתך, יש מחשבה גברית\דתית כאן שאני פשוט לא מבינה כאישה? לא מובן לי למה הוא חושב שסבל זה תנאי לחיים, כאילו יקבל פרס על סבל יתר. תודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הרבה פעמים מצוקות רגשיות נתפסות כ-'תיאוריות רוחניות'. כל מי שמקשיב לאנשים מדוכאים יודע עד כמה הם מבינים ומסבירים את הדיכאון שלהם כתגובה שכלית - הגיונית לכל הרע שמצוי בעולם... (אני לא רומז חלילה שבעלך בדיכאון אני רק מסביר שאי אפשר להבדיל בין מצוקות נפש ובין 'תיאוריות רוחניות').
נראה לי שטיפול רגשי, הוא הפתרון הנכון למצוקות של בעלך.