שאלה
אני דתייה שמעגלת פינות פה ושם, לא תמיד מתפללת לא הולכת עד הברך וכו.. הייתי הילדה שהולכת קצר לא שומרת נגיעה אבל מתנהגת בסניף כמו צדיקת הדור..אז החלטתי שדי ולקחתי את עצמי בידים וזרקתי את כל החצאית הקצרות שלי והתחלתי להתלבש יותר צנוע אבל בפניים אני עדיין מרגישה כאילו נוו באמת על מי את עובדת ? את לא באמת כזאת! הבגדים סתם מטעים כאילו את לא מתאימה להתלבש ככה.. למה זה ככה?
תשובה
הי תותחית!!
וואו, זרקת את כל החצאיות הקצרות, איזה אלופה.
ואיזה החלטה אמיצה לקחת על עצמך. לא פשוט בכלל.. בטח יש לך מלא Vים בכל הספרים האלו של אלול..
אני בטוחה שיש פה הרבה בנות שמקנאות בך על ההחלטה הזאת.
כל הכבוד! תמשיכי ככה עם מלא אופי, ואמת פנימית. מאחלת לך שתמיד תמיד תשכילי להקשיב לה.
את כותבת שאת מרגישה בפנים מן רגשי נחיתות כאלה. "אני לא באמת כזאת..", " אני לא מתאימה להתלבש ככה ". אבל אני רוצה להגיד לך שאת פשוט חייבת לשים בצד את התחושות השליליות האלה, ולהכניס לך לראש מחשבות כמו "אני עכשיו בתחילתו של תהליך מדהים שישפיע לי על כל החיים", או "יש לי אופי חזק, וכשאני מחליטה על שינוי אני באמת עושה אותו".
את טובה. עשית מעשה מעולה, ואת באמת מתכוונת לחולל בעצמך את השינוי הזה. את לא עובדת פה אל אף אחד. היי גאה בעצמך. תעריכי את המעשה שעשית!
מה שאת מתארת, שהשינוי הוא רק כלפי חוץ, זה בגלל העובדה הפשוטה שכל שינוי פנימי כרוך בתהליך. ותהליך זהו משהו מתמשך. צריך הרבה רצון בשביל להתמיד בו ולהתקדם, אבל לאט לאט מרגישים בהשפעה שלו על הנשמה. את בטח מודעת לעבודה שדברים הנקנים בעמל ובהשקעה הם יקרים בעניינו ונשארים לאורך זמן, בעוד מה שבא בקלות גם נעלם בקלות. לכן, את צריכה להיות שמחה שלא הפכת להיות ´צדיקה´ בן לילה.
תשמחי, אל תחששי ממה שאת מרגישה. זה טבעי, ונכון להרגיש עכשיו ככה. זריקת החצאיות זו בדיוק השיטה. מחליטים על משהו, מקיימים אותו, ואח"כ, לאט לאט, כל החיים בעצם, קונים את המדרגה הרוחנית הזו ביושר.
אוקי. אז העפת את הבגדים הקצרים. עכשיו את צריכה להכניס במקומם משהו אחר. לשנות משהו גם במחשבה ובנשמה.
מהי מהותה של כל ההקפדה שלנו על הצניעות?
צניעות גורמת להבחנה בין טפל לעיקר. ההליכה וההתנהגות בצניעות מבטאות את רכישת הכבוד שלנו, הנשים, לעצמנו. נערה צנועה מבינה שיש דרכים טובות יותר להציג את עצמה מאשר דרך בגדים בולטים והתנהגות מוחצנת. צניעות מבטאת שלמות עם האופי שלי ותכונותי הפנימיות. אני אוהבת ומעריכה את עצמי, ולכן אני רוצה שמה שיקרין על הסביבה זו האישיות שלי. שיעריכו אותי לפי המהות שלי, התוכן שבי, ולא לפי מושלמותי החיצונית. אפשר לומר שצניעות זו עבודת מידות ממש (לא האלו של ZARA). ביטחון בי ובקב"ה. הליכה אחר האמת על אף הפיתויים הקשים. נערה צנועה משדרת עוצמה, אחת שיש לה כוחות לעמוד אל מול תרבות הלבוש הפופולרית של הרחוב. שיודעת שהיא שווה הרבה יותר מכל מותג.
לעיתים אנחנו חוטאות לנפשנו על ידי בגדים שפחות מתאימים לה. זה ממש גורם לתחושה של אי נוחות.
נרצה או לא, הבגדים משקפים את התוכן הפנימי שלנו. את מהותנו. ולכן עלינו להרגיש איתם בנוח בכל מצב. בחברת כל אדם. צריך לדעת לומר ´זו אני´. גם בסניף, בבי"ס, אחה"צ עם החברות – אותה החצאית (לא באמת..). אותה הצניעות.
הדבר נכון גם לנגיעה בבנים. זו גם כן צניעות. אני בעלת ערך. לא נוגעת בכל אחד בכל זמן. חיה חיים של נצח, של המשכיות, ולא של חוויות שקריות רגעיות.
ב"ה יש לנו את התורה שמנתבת לנו את הדרך שטובה לנו. קיום התורה גורם בו זמנית גם לקיום רצון ה´, וגם לקיום רצוני שלי. לפעמים הרצון שלי נסתר, קשה להרגיש בו. אבל תמיד לאחר המעשה הטוב הוא מופיע ואומר ´תותחית, כל הכבוד´.
את כותבת שאת בתוך תוכך מרגישה שאת עוד לא שם. וכמו שאמרנו תהליך אורך זמן, וטוב שזה כך. בכדי לקדם את התהליך אני מציעה לך להרחיב את ידיעותיך בנושאים של עבודת ה´, לשוחח עם מדריכה בסניף/באולפנא, עם הרב אולי. ללמוד לחקור, לגלות את כל מה שבוער בך. לא סתם עשית את המעשה שלך. את רוצה לגעת באמת, את מרגישה קרובה אליה. אל תוורתי, עכשיו זה הזמן שלך לבנות לך עולם רוחני כולל ועשיר. זה כל כך חשוב, וישפיע לך בעז"ה על כל החיים.
מה עם חברות שלך? אולי הן מרגישות דברים דומים? אולי הן התגברו על התחושה? שתפי אותן. חֶברה זה דבר משפיע ומקדם. צעידה משותפת תמיד הופכת את הדרך לנעימה יותר. נשמע שבסניף שלך יש לחץ חברתי דוסי. אולי תוכלי למצוא שם את המקום שלך? בלי לעשות הצגות כמו שאמרת, אלא תהיי בין אלו שמובילים את הסניף.
הזכרת גם את התפילה. איזה מתנה נפלאה זו. כל בוקר לפני שמתחיל היום מאפסים את עצמנו. איפה אני ביחס לעצמי, ביחס לקב"ה, ביחס לעם ישראל. התפילה זו הזדמנות להתחבר לרצונות שלנו. רצונות כמוסים, עליונים, שביומיום לרוב אנו לא חושבים עליהם, אבל ודאי שאלו הם הרצונות שלנו. להמלכת ה´ בעולם, לחברה טובה יותר, לשאיפה להשתפר בעבודת ה´, זה מקום לפורקן לכל הקשיים והבקשות האישיות. התפילה מאזנת לכמה רגעים את יחסי הכוחות. מה אנחנו בכלל ביחס לקב"ה?!? אח"כ יוצאים לעמל היום הארצי, מתמלאים לעיתים בגאווה, לעיתים בעצבות, בקטנות אמונה. ואז, איזה מזל שיש שוב פעם תפילה כדי להרים את הראש לרגע מעל המים.
התפילה מכניסה את החיים לפרופורציות. ממקדת את הרצונות. הייתי רוצה לומר שזה סוג של מדיטציה, אבל אני לא בדיוק יודעת מזה מדיטציה, ונשמע לי שתפילה זה הרבה יותר טוב.
קיצור, שווה להתמיד גם בזה. אולי בהתחלה כמו כל התחלה זה קצת קשה, אבל אחרי שמתרגלים זה פשוט ממכר..
לסיום, אני רוצה לחזור שוב פעם למי שאומר את ה´ נו על מי את עבודת´, ´ עזבי אותך, גם ככה לא תצליחי להשתנות´ (זה כבר בתרגום חופשי שלי). אל תתני לשד הקטן הזה של היצר הרע לשאוב ממך את הכוחות. כנסי בו. בכל הכוח. את אדירה, ועם כזה אופי את הולכת להצליח. בכל מה שתרצי.
"פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר השירים, רבה, ה´).
נשמע שאת בדיוק שם.
שיהיה המון המון בהצלחה!
מעיין
maayanett@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם