כל המחמירים האלה ??

לשואל היקר שלום,

שאלה גדולה שאלת, יישר כחך.

ראשית, לא כל אחד יכול להחמיר. חומרא היא התנהגות מעשית שצריכה להקביל להתעלות פנימית ולדרגה מוסרית גבוהה.

נטיה להחמיר כאשר אדם לא במדרגה הראויה עלולה לגרום לקלקול, לכן צריך לבדוק היטב לפני שמחמירים, ולא לקבל החלטה כזו באופן בהול. מקבלים חומרא מתוך ישוב הדעת ומחשבה לאורך זמן. כדאי גם להתייעץ עם רב שמכירים אישית.

כעת ננתח חמש הסיבות הגורמות לאדם להחמיר בדין:

1. ספק בדין. אם אני לא יודע מה ההלכה, מתלבט, לא מצליח להשיג את הרב בטלפון, אז אני מחמיר מתוך יראת שמיים.

לדוגמא: יואב דחף את הכפית שלו מהקפה בתוך המרק הבשרי. הוא לא יודע מה ההלכה, אז הוא מחמיר. מרתיח קומקום בדקה, ומגעיל את הכפית.

2. לימוד עצמי. נפסקה הלכה בנושא מסויים שמותר. אך אני למדתי את הסוגיה ויוצא לי אחרת בהבנה. עיינתי בגמרא בראשונים בבית יוסף, והגעתי למסקנה שונה ממה שנפסק. כמובן זה לחומרא ולא לקולא.

לדוגמא: רבי דניאל למד את הסוגיה העוסקת במלאכת בורר בשבת והגיע למסקנה אישית שיותר נראים דברי הראשונים האוסרים גם לברור אוכל מתוך פסולת.

3. רוח ההלכה. אני מבין שהתורה מכוונת למטרה מסויימת, ואפילו שמותר אני מניח שיש קו ברור שמוביל לחומרא, וזה שאמרו "קדש עצמך במותר לך".

לדוגמא: התורה אסרה להתגלח בתער. במכונת גילוח (מאושרת) מותר לגמרי. ההבדל הוא המרחק של השערה מהעור. יושב נדב עם עצמו, ומבין שרוח ההלכה היא שהזקן לא יהיה צמוד מדי לעור, אז הוא מגדל זקן ארוך, כדי להמשיך את הקו שסרטטה התורה. כנ"ל לגבי איסור "לא תקיפו פאת ראשכם", אדם מחמיר באותו כיוון ומגדל פיאות.

4. גדר. לשים חסם נוסף לאיסור ההלכתי בגלל מרכיב סובייקטיבי.

לדוגמא: שלומי שם לב שהוא לא מברך בכוונה תמיד, והוא מוסח בקלות. אז הוא מחליט לברך מתוך סידור כדי לחזק את הכוונה.

5. נטיית הנפש בעבודת השם. חשקה נפשי להחמיר בנושא מסויים כי הוא קרוב לליבי. אני רגיל לומר לתלמידיי: אין אדם מחמיר אלא במקום שליבו חפץ.

לדוגמא: אדם רוצה לטבול כל בוקר לפני התפילה. להלכה לא צריך. אבל זה מחזק אותו, הוא מרגיש כתינוק שנולד, וזה טוב לו.

אחר שהבנו את המניעים לחומרה, והחלטנו להחמיר. חשוב להקפיד על חמישה כללים כשמחמירים:

1. לדעת מה ההלכה. צריך לדעת מה עיקר הדין. הוא מחמיר בכשרות? בסדר, אבל שידע מה נדרש בבסיס.

הסיבה לכך היא שאם אני לא יודע מה ההלכה, מי שפועל כהלכה מזולזל בעיניי. בנוסף, צריך לדעת מה ההלכה כדי לפעול נכון בשעת הדחק. עיקר הדין שמותר להתפלל גם בלי לטבול, ולכן אם אישתי צריכה עזרה, או שיש איזה הכרח אחר, צריך לדעת מה עיקר הדין ולפעול לפיו.

ועוד סיבה לחשיבות ההיכרות עם שורת ההלכה היא שהאדם צריך להזדהות ולחפש טעמים להלכה עצמה, להבין את החכמה שבה, כי זה דבר השם המדוייק.

2. אני מחמיר לעצמי. לא על אישתי ולא על הילדים. כל אחד שיקבל חומרה, בכבוד. אם הבן שואל מתי אפשר להתפלל, אומרים לו מה ההלכה, אפילו שאתה מקפיד על ותיקין כבר שלושים שנה.

3. לא לגרום ללעג מאחרים. כתב הרמח"ל במסילת ישרים: "כללו של דבר: כל מה שהוא עיקרי במצוה יעשהו לפני כל מלעיג, ומה שאינו עיקרי, והוא גורם שחוק והיתול, לא יעשהו".

4. מאזני צדק. למדוד היטב שהחומרא שלי לא מגיעה לידי קולא. לדוגמא: יוחאי בחר להחמיר בהלכות נידה, מאחת הסיבות לעיל. ייתכן בהחלט שהחומרא שלו באה על חשבון ההקפדה בהלכות פריה ורביה ומצוות עונה ושלום בית.

5. עבודת המידות. צריך רגישות ומידת אמת כדי להחמיר. להיות בטוח שהחומרה מובילה אותנו לקרבת ה', נחת רוח לפניו. לא משום גאווה ולא מהפרעה נפשית, אלא כדי לעשות רצונו יתברך.

(מקורות: מסילת ישרים פרק כ | שמונה פרקים לרמב"ם)

בהצלחה רבה בעבודת השם!