שאלה
שלום הרב. אני בחור ישיבה, אוהב ללמוד, יש לי ראש ללמוד ב"ה, אני לומד הלכה במסגרת בישיבה ונהנה, ובהחלט רואה את עצמי חי חיי תורה. אם עובר יום שאני לא לומד אני לרוב מרגיש ריק, חצי מדוכה וכו'.
אבל מצד שני, קשה לי לראות את עצמי שכל חיי אני רק אלמד. זה מרגיש לי כמו לא לעשות כלום. כלומר: לטווח הקצר, היום-יומי, עיסוקר בלימוד נראה לי הדבר הריאלי לעשות, זה מה שבאמת מעסיק אותי, דברים אחרים לא מעסיקים אותי. אבל לטווח הארוך, כל החיים, זה נראה לי מאוד ריק! וההרגשה הזאת מציקה לי מאוד בתקופה האחרונה. במיוחד אני מרגיש את זה בחגים וכו', שהתכונה מסביב שונה, וקשה לי לחשוב על חזרה לחיים הרגילים, אף שהם מלאים בלימוד תורה.
כמו כן, והקשר נראה די ברור, החיות שלי בלימוד בכלל בישיבה גם מתחילה להישחק (אם כי ייתכן שאני נשחק מהמסגרת ואני זקוק לגיוון). אבל לא מתאים לי משהו אחר, איני יודע מה לעשות?
- הידיעה שאלו הם החיים האמיתיים שלנו וכו', לא משנים לי הרבה, שהרי בפועל זה מרגיש לא לעשות כלום. -
האם כשאתחתן המבט הכללי בנושא, ישתנה? (אני בגיל שידוכים, אך בינתיים ממתין עד לסיום השנה עד שאשמע)
תשובה
שלום וברכה,
הרצון והחשק שלך בלימוד התורה, הוא דבר מבורך, ועלייך לשומרו ולחזקו,כמה שיותר.
אך הנך צריך לדעת, שישנן עליות וירידות לאדם בקיום המצוות בכלל, ולימוד תורה בפרט.
על כן אני מציע לך מס' דברים:
א. שבזמן שאתה בישיבה, תשקיע כל רגע ורגע בלימוד התורה, גם שקשה ואין כ"כ חשק, תתאמץ יותר בלימוד, בעז"ה תראה גם תוצאות.
ב. בוודאי שדבריך, "אבל לטווח הארוך, כל החיים, זה נראה לי מאוד ריק!", אין הם נכונים, כי לימוד התורה, הוא אף פעם לא "ריק", אלא מלא חיים, ומביא חיות לך, ולי , ולכלל הבריאה.
ג. לא כל אדם מתאים ללמוד תורה במשך כל היום, ובמשך כל חייו, ולכן אם תעסוק בחייך ביישוב העולם, זה מבורך. אך כמובן תמיד אתה צריך להיות קשור לתורה, ולקבוע עיתים לתורה.
ד. תלמד ספרי מוסר ואמונה, לחיזוק החיבור שלך, ללימוד התורה.
ברכה והצלחה