זווית נשית - צבא, שירות לאומי, שירת נשים והנהגה

שלום לך.

כשקראתי את השאלות שלך, לא יכולתי שלא להתפעל ממישהי שרוצה להיות נוכחת, להיות משוחררת, ולא במובן של פריקת עול, אלא במובן שנותן את הביטוי העצמי המלא.

מישהי שרוצה להיות נוכחת בתרומה למדינה, להיות מזוהה ומזדהה עם הכלל.

מישהי שלא רוצה שיחנקו את הרצון שלה לתת.

מישהי שרוצה שהקול שלה ישמע, ולא ישתיקו אותה.

מישהי שמבינה שיש לה מה לתת לכלל.

אני באמת רוצה להגיד שזה דבר מדהים מדהים מדהים!

התחושה שכנגד היא בוודאי לא פשוטה וננסה ללכת יחד איתך בין הטיפות כדי ליישב את הדברים.

1. רוצה להיות בצבא

את התחושה, את הרצון לייצג את המדינה, לדעת שאת מגינה עליה, אין מישהו שלא יכול להבין, ואני בתוכם. זה רצון אדיר שאי אפשר להתעלם ממנו ואשריך שמבחינתך זה לא טרנד חולף!

בקריאת הדברים, אני רואה לנגד עיני מישהי שרוצה לתת לכלל עם ישראל ולהיות שם בשביל עם ישראל ולא נותר אלא להתפעל.

כפי שהבנת, ההסתכלות היא לא חיצונית, אלא יורדת לשורש, וזה מה שאני רוצה לעשות.

בירידה לשורש לא נביא הכרעה הלכתית סביב גיוס נשים, אבל חשוב שתעשי את הבירור הזה בצד ההלכתי, מה שניגע בו הוא בשורש עצמו – רצון לשרת בצבא ולהזדהות ולהיות מזוהה עם מי שעושה זאת, הגם שיש עדין חשש (לגיטימי) מהשירות הצבאי.

בגלל הקושי, אולי נכון להתמקד בשירות לאומי, לפחות כרגע (וניגע בזה בחלק השני), בהתאם לרצון הפנימי שלך. תדעי, אם את רואה את השליחות שלך דווקא בצד הביטחוני שווה באמת לברר על מקומות שבהן זה יכול להתבטא ומתאים לנשים במסגרת השירות הלאומי.

כמובן, אם תעשי את הבירור ההלכתי שלך ותלכי עם פסיקה שמותר לך ללכת לצבא, אז אפשר להתייעץ מה בצבא יכול להתאים.

חשוב להדגיש שההשקעה, השליחות והרצון לעשות טוב לעם ישראל לא סותר את ההשקעה בעצמך, אבל מתוך הסתכלות שגם זה בשביל לעשות טוב לעם ישראל.

כשאת אומרת שאת רוצה לשרת בצבא (וזיהינו כבר מה השורש מאחורי זה), אבל חוששת שזה לא מתאים מבחינה פיזית לנשים, זה מבטא בעיני את הרצון לתת בלי להיפגע ובלי שזה יוריד מיכולת הנתינה שלך בהמשך, מהיכולת לבטא את כישורייך או את יכולותיך בצורה השלמה ביותר.

כשאת עושה ופועלת למען הכלל, ההשקעה בעצמך, לדוגמא לימודי מינהל עסקים, לא אומר שאת בהכרח מתעסקת בעצמך ממקום אנוכי אלא כי את רואה בכך את השליחות שלך, את הנתינה שלך לעם ישראל. את רואה בזה שליחות של ניהול שמקדש שם ה', וזו כמובן רק דוגמא.

אולי המבט הזה יעזור ככה שאת לא צריכה לשכנע את עצמך שאת לא נותנת פחות אלא שאת עושה את מה שאת עושה בשביל לתת בצורה המיטבית וגם ההשקעה בך (ולא הפגיעה) היא בשביל הכלל- זה עוזר להכווין את צעדיך, ולא לשכנע אותך שיש משהו שהוא טוב ומשהו שהוא פחות, משהו שמתאים ומשהו שפחות. אלא בירור של איך לבטא את הרצון הפנימי שלך לעשות טוב למען עם ישראל בצורה הכי מיטבית.

מפה, באמת אפשר להתגלגל לשאלה השניה – על שירות לאומי.

2. האם באמת אסור שירות לאומי?

אכן, יש רבנים שאוסרים שירות לאומי (חלקי או באופן גורף) והסיבה שלהם דומה לאחת מן הסיבות שרבנים גם נגד שירות צבאי לנשים (יש עוד סיבות). הסיבה הזו קשורה בצניעות, כמו שהזכרת.

זה לאו בהכרח אומר שאנחנו מסכימים עם זה, כי בסוף צניעות קשורה בהתנהגות ובהתנהלות וכן, בהכוונה נכונה אפשר לייצר בסיס שעונה על כך.

מה שחשוב להבין, שלא משנה מה, לפחות מהיכרותי, אין רב שאומר לנשים לא לתרום או לשבת בבית כל היום. זו לא ההשקפה שלנו.

לכן, אולי נתעלה רגע מעל האם מותר או אסור וכמו שירדנו לשורש לפני זה נרד לשורש גם עכשיו.

נבין שאת הרצון האדיר שלך לתת ולתרום אף אחד לא יקח ממך ואף אחד לא רוצה לכבוש.

מאוד חשוב שזה יתבטא, אחרת זה יחנוק אותך.

תמיד השאלה תהיה איך, וזה לא משנה אם זה במסגרת צבאית, שירות לאומי, עבודה או התנדבות.

שאלת ה'איך' מכווינה אותנו לעשות את זה בצורה הטובה ביותר – אם הזכרת מתוך צניעות, אם הזכרתי מתוך כך שזה לא יפגע בך וביכולות שלך ואם זה מתוך הסתכלות כללית של האם, לאור האיזונים בחיים, זו הנתינה המיטבית כרגע ועוד.

3. שירת נשים בציבור

אני לא רוצה לדבר על השאלה הזו מהצד ההלכתי, כי ברגע ששאלת את זה ברור לשנינו שאת מכירה את ההלכה בנושא, גם אם לא ההשתלשלות. אני כן רוצה לגעת, כמו בשאלות הקודמות בשורש, ובמקרה הזה יש כמה.

בתקשורת, אנחנו מנסים ורוצים לתקשר בצורה שהיא לא רק מובנית למי שאומרת אלא גם למי ששומעת. זה בעצם אחריות שלנו בתקשורת הבין-אישית.

התהליך הנפשי הפנימי של גבר ואשה הוא שונה, והוא מתבטא בצורות שונות במרחב הזוגי, ואמנם השאלה לא נוגעת בזוגיות, אבל זה חשוב להזכיר את זה כי כל תקשורת בין גברים לנשים יכולה להתפרש כמחווה זוגית (החל מהתעניינות אם רוצים להיפגש ועוד).

הקול של האשה, הוא אחד מהדברים הפנימיים שמתבטא בצורה חיצונית, אבל יחד עם זאת עדין פנימית. התהליך הנפשי של גברים ושל נשים הוא שונה.

אצל נשים, בדרך כלל הקשר מתחיל מנקודות פנימיות ומשם מאפשר את החיצוניות, ואילו אצל גברים החיצוניות היא חלק מהמפגש עם הפנימיות.

בכוונה זה מנוסח ככה כי זה שולל את האמירה שגברים מתעניינים רק בחיצוניות, או שהחיצוניות היא שטחית לגבר. לא, החיצוניות היא קשורה במבט פנימי.

מתוך זה אולי נבין שהגבלת השירה לא נעשית בגלל אמירה ש'צריך לעזור לגברים לשמור על עצמם'. זו אמירה חיצונית בעיני. הגבלת השירה בפני גברים היא בגלל שזה מגלה משהו אולי מתוכך שאת אולי לא שמה לב לשדר שלו או לא מייחסת לו את אותה משמעות וחשיבות כמו גבר, וכמו שאמרנו – האחריות על התקשורת, על המסרים, שיהיו מובנים הם באחריות המוסר/ת.

דווקא, בעיני, זה מראה על הגדולה של חז"ל שהבינו את התהליכים הנפשיים בזוגיות (ויש עוד דוגמאות לכך, אבל לא נרחיב על זה). זה לא שהם באו להגביל סתם, הם באו להכווין אולי את התקשורת הזוגית שלנו (בין היתר).

זה לא שרוצים להשתיק אותך, רוצים לעזור להתבטא בצורה המיטבית – שדווקא הקול יישמע נכון.

4. כוחה של אשה במלוכה ופסיקה

אני רוצה דווקא להתחיל בפסיקת הלכה ואני רוצה שתחשבי על המקומות בהן את פוסקת הלכה לעצמך, בעיקר בשבת או בכלל ביום יום.

כן, רובנו לא שמים לב אבל אנחנו ממש פוסקים הלכה בכל רגע, בתקווה שגם בצורה הנכונה.

את פוסקת לעצמך הלכה בשבת, באוכל לדוגמא, מה האוכל ומה הפסולת וזה כנראה משפיע על צורת האכילה שלך.

את פוסקת לעצמך הלכה כשאת מתעוררת מאוחר ורוצה לקרוא קריאת שמע – את פוסקת, כנראה גם לא במודע, אם עדין אפשר לקרוא קריאת שמע ולאיזה דעות.

ויש עוד ועוד דוגמאות.

לפעמים אנחנו פוסקים הלכה בלי לדעת, ולפעמים אנחנו פוסקים הלכה כי זה כל כך ברור (למשל לגבי בשר וחלב).

היום, ב"ה יש גם יועצות הלכה, אמנם בעיקר בדיני טהרת המשפחה, אבל ב"ה יש גם תלמידות חכמים שאפשר להתייעץ איתן בהלכה כי הן לא רק מכירות את ההלכה אלא גם יודעות את ההלכה לעומק.

ומה בדבר המלוכה?

אני דווקא רוצה להוריד את זה למקום הפרקטי של ימינו – הנהגה נשית, אשה כמנהיגת ציבור.

יש רקע היסטוריוסופי לזה, אבל השורה התחתונה, אולי כמו כל מנהיג שנבחר, נעשית בהסכמת הציבור. פעם, מעבד עורות לא היה יכול להיות מנהיג ציבור כי זו היתה עבודה בזויה (שמתלווה אליה ריח לא הכי נעים). אבל, וזה אבל גדול, אם הציבור היה רוצה את מעבד העורות כמנהיג הציבור הוא היה מנהיג הציבור. כנ"ל לגבי אשה.

כן, לא נכנסנו לסוגיית המלוכה, וזה סיפור אחר – אבל בצד הפרקטי איפה שזה פוגש אותך בחיים נגענו.

אם בכל זאת תרצי שנעמיק בענין המלוכה – בשמחה רבה.

מקווה שהדברים היו לתועלת ועזרו

(אולי דווקא בגלל שזה נכתב על ידי משיב ולא משיבה)

בהצלחה!

נתנאל

(14)