שאלה
שלום, חברים!
הקשר של אמא ושלי מאוד מציק.
אנחנו לא מסכימות על המון דברים, וזה גורר המוו ויכוחים, מריבות וירידות.
היא דואגת יום-יום להזכיר לי בדיוק מה היא חושבת עליי, במשמעות הרעה.
זה נגרר לזה שיש פעמים שכל המשפחה מצטרפת לחגיגה וכולם יורדים עליי, איזה כיף.
זה יכול להתחיל בחברות שלי, שלא מוצאות חן בעיניה, לאיך שאני מתנהגת, וכו'
האמת היא שאני באמת משתדלת המון פעמים, וההורים שלי אפילו לא מנסים לראות את זה.
למדתי לעטוף את עצמי במין מסיכה, אני נמצאת עם חברות שלי ופחות בבית פשוט כי הן אלו שמעריכות אותי בניגוד לאמא שלי. הבעיה היא שלא תמיד זה ככה.
האוירה בינינו ממש מגעילה. היא מפילה עליי דברים שאני בכלל לא אשמה בהם, יורדת עליי כל הזמן.
היא מרובעת מאוד לפעמים, אז כמעט לכל דבר שאני רוצה לעשות (גם אם הוא באמת בסדר גמור)היא תתנגד.(מתחיל מהדברים הכי קטנים, ועל ההתחלה אני מוותרת..)
יוצא שאני מתחצפת, והיא עוד יותר מתרגזת.
נמאס לי. ממש. היחסים בנינו ממש לא כמו שהיו פעם, ואני לא רוצה להמשיך עם המצב הזה.
עיצות? :)
תשובה
שלום לך יקרה,
כאבתי לקרוא את מה שכתבת. תיארת מציאות ממש לא נעימה- האוירה בבית, היחס שאת מקבלת מאמא שלך והמתחים ביניכן. שמחתי לקרוא שאת רוצה לצאת מהמצב הזה ולחזור ליחסים תקינים עם אמא שלך. אשרייך שאת לא מוותרת כל כך בקלות על המצווה החשובה של כיבוד הורים! זה מעיד גם עליך- איזו בת את ואילו מידות יש בך, ברוך ה´. אני מאמינה בך ובכוחותיך, ובע"ה בזכות כוח הרצון שבך תצאי מהמצב הזה.
אני בטוחה שכמעט כל מי שיקרא את השאלה הזו יוכל להזדהות איתה ברמה זו או אחרת. הקשר בין ילדים להוריהם ומצוות כיבוד הורים הם מההתמודדויות הקשות יותר בדורנו.
חז"ל כבר אמרו על דורנו- "אין הבן מתבייש מאביו". המרחק הטבעי שקיים בין הורים לילדיהם הצטמצם, המורא שילדים חשו כלפי הוריהם בדורות עברו כבר איננו קיים. היום ילד מעיז להתחצף להוריו, מה שפעם היה נחשב מעשה נורא ואיום.
ובמסגרת הזו, גם יותר קשה לנו לכבד את הורינו.
מובן שפער הדורות בין הילדים להוריהם והבדלי התרבות והמנטליות שקיימים מערימים גם הם מכשולים, כך שאת ממש ממש צודקת. הקשר עם ההורים הוא לא תמיד כל כך פשוט.
מה דעתך לשוחח עם אמך על מה שאת מרגישה?
לדעתי הדרך הטובה ביותר לשפר את המצב היא על ידי שיחה כזאת.
לא שיחה של מתחים וכעסים שמתעוררת בכל פעם שיש איזשהו חוסר הסכמה ביניכן, אלא שיחה נינוחה ביישוב הדעת וברוגע.
תמצאי זמן שבו את יודעת שאמך רגועה ונינוחה ובקשי לדבר איתה. אפשר גם לצאת ביחד מחוץ לבית למקום נעים שיעשה אוירה טובה.
תסבירי לה שאת מרגישה לפעמים פגועה ממנה ושזה גם נגרר הלאה ומשפיע על היחס של כל המשפחה, את מרגישה לא מוערכת בבית וזה עצוב וכואב לך. תספרי לה עד כמה את רוצה להיות איתה בקשר טוב וקרוב, וכמה חבל לך שזה לא קורה. ותנסו לחשוב ביחד איך לשפר את הקשר ביניכן.
אני מאמינה שאמא שלך, עם ניסיון החיים שלה, תבין לליבך ותוכלנה לחשוב ביחד על פתרונות טובים. כמו למשל, לקבוע "זמן איכות" עם אמא פעם בשבוע- תצאו למקום נחמד ביחד, תדברו תחליפו חוויות באוירה מהנה ולא לחוצה. ועוד.
אולי כרגע את חושבת- זה לא יצליח, אין סיכוי שאמא שלי תקשיב לי.... אבל בכל זאת, שווה לך לנסות. נראה לי שיש סיכוי שתופתעי לטובה מהשיחה הזו.
אם את חוששת מאוד מהשיחה, תוכלי לכתוב לאמא שלך מכתב ובו לפרט את הרגשתך בבית. אם כי שיחה פנים מול פנים תמיד עדיפה.
כמובן שיש גם דברים שאת יכולה לקבל על עצמך בלי קשר למה שאמא שלך תעשה, מתוך תקווה שהם יתרמו לשיפור המצב.
מה למשל?
ספר החינוך כותב שהטעם למצוות כיבוד הורים היא מידת הכרת הטוב.
כמה טוב ההורים שלנו מעניקים לנו!
גם אם נסתכל רק על הדברים הבסיסיים ביותר לקיומנו, נגלה רשימה ארוכה ומשמעותית של דברים- אוכל, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, בטחון פיזי וכלכלי, חום, אהבה ועוד.
ההורים שלנו עושים בשבילנו כל כך הרבה, דואגים לנו כל כך, אוהבים אותנו כל כך- כל מה שנעשה בעבורם לא יספיק להביע את הכרת הטובה שלנו.
כאשר אדם זר עושה לנו טובה חד פעמית, אנחנו לא מפסיקים להודות לו, ולהורים שלנו, שעושים לנו בכל יום ויום טובות כאלו, אנחנו קצת שוכחים להודות...
למה זה כך? איך יתכן שמצוות כיבוד הורים כל כך קשה לרובנו?
כי התרגלנו. התרגלנו לראות את ההורים שלנו טורחים סביבנו מאז שנולדנו, התרגלנו לטוב ולשפע שהם משפיעים עלינו. פשוט התרגלנו. ואחרי שמתרגלים קשה להרגיש בכל יום ויום כמה טוב ההורים שלנו מעניקים לנו.
וכאן בא התפקיד שלך, ושל כל מי שרוצה להתקדם במצוות כיבוד הורים ובחיזוק הקשר עם הוריו, והוא- [להרחיב את המבט], להתבונן בדברים בצורה כוללת ולא נקודתית, לסקור בראש את כל הטוב שאמא שלך עשתה בשבילך עד היום- הדאגה לשלומך, האהבה, החינוך, מימון הלימודים, הבגדים ודמי-כיס פה ושם, היותה אמא, אמא ממשית ואוהבת שרבים לא זוכים לה, לצערנו- ועכשיו, מול זה, תציבי את הדברים שמנית בשאלתך. הם כבר נראים פחות נוראיים, נכון?
אין לי ספק שהמצב אותו את מתארת לא פשוט. אני לא מכירה אותך או את אימך ולכן גם אני לא באה להצדיק את ההתנהגות של אמא שלך, או לשפוט את ההתנהגות שלך. ואין לי גם זכות לעשות את זה. אני רוצה רק לתת לך כלים יעילים וטובים יותר שיעזרו לך לצאת מהמצב הזה, כפי שביקשת.
כדי לחדד ולהפנים את הרחבת המבט שאני מדברת עליה, אני מציעה לך לכתוב בכל יום 5 דברים טובים שראית אצל אמך. הכתיבה הזו תעזור לך להתמקד יותר בטוב שבה ופחות בדברים שמפריעים לקשר ביניכן. הדברים האלו יכולים להיות גם קטנים ו´טפשיים´ בעיניך- למשל, אמא שלך אמרה לך "בוקר טוב", פרגנה לך לגבי עניין מסויים וכד´. הכל ביחד מצטרף למשהו גדול ומשמעותי.
ועוד עצה קטנה- שלמה המלך במשלי אומר "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". פעמים רבות התנהגות מצידנו גוררת התנהגות דומה מצד מישהו אחר.
תנסי לכבד את אמא שלך יותר ממה שהיית רגילה עד עכשיו, להכין לה צ´ופרים קטנים ומשמחים, לקנות לה הפתעות קטנות, להכין משהו מיוחד לארוחת ערב וכד´. יכול להיות שהיחס הטוב שתשדרי כלפי אמא שלך, יגרור גם מצידה יחס סלחני יותר כלפיך.
יקרה,
אשמח לשמוע ממך על התקדמויות וגם על קשיים וכן אם תרצי לשאול שאלות נוספות. אני כאן בשבילך.
בהצלחה רבה!
עדי.
sht.adi@gmail.com