הפלגה

שלום
בהנחה שההפלגה במים עמוקים (ים),
והאנייה גדולה ונוחה באופן שאין חשש למחלת ים
ובעלי או מפעילי הספינה אינם יהודים מחללי שבת אלא גויים והיא מפליגה בזמנים קבועים בלי קשר למספר הנוסעים(שאז המלאכה לא נעשית דווקא עבור היהודים),

א.[יהיה מותר לרדת מהאנייה לאחר קבלת שבת - ללא חפצים מפני שאסור לטלטל במקום שאין עירוב].

ב. אם האנייה עוגנת בנמל שהוא חלק מהעיר(שהשטח מיושב ברציפות) - מותר להסתובב ברגל בכל חלקי העיר (בין אם גרים שם יהודים או גוים, כל השטח המיושב ברציפות, נחשב כמקום אחד)

ואם הנמל הוא לא חלק מהעיר מותר להסתובב רק כאלפיים אמה (כ- 912 מטרים) לכל צד.

ולהלן הרחבה ומקור התשובות מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיינו עוד בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=431

בברכה אייל משה

אוניה שמפליגה בזמנים קבועים, בין אם יעלו עליה הרבה נוסעים או מעט, אז גם כאשר במקרה יוצא שרוב הנוסעים יהודים, מצד התנאי הזה, אין איסור להפליג בה בשלושת הימים הסמוכים לשבת, הואיל וגם ללא היהודים שבה - המלחים הגויים היו מבצעים את עבודתם (שש"כ ל, נה).והם מפליגים במים עמוקים, והספינה גדולה ויציבה, ולכן מסתבר שלא יחלה שם במחלת ים אבל אם האונייה שייכת ליהודים מחללי שבת, נחלקו הפוסקים אם מותר להפליג בספינתם. יש אומרים, שבשלושת הימים הראשונים של השבוע מותר לצאת להפלגה בספינתם, כי באותם ימים אין חובה לתכנן מה יהיה ביום השבת (אג"מ או"ח א, לט). ורבים סוברים שאין לתת יד לחילול שבת, ואפילו בשלושת הימים הראשונים של השבוע, אין לצאת להפלגה באונייה של יהודים מחללי שבת. וכן הורה רבי מנחם מנדל שניאורסון, וכן נפסק ב´מנחת-יצחק´ (ג, לט), ו´יחוה-דעת´ (ו, טז)אונייה של יהודים היוצאת להפלגה שתיארך יותר משבוע ימים, ההלכה היא שאם אפשר לה לעגון בלב ים במשך יום השבת, עליהם לשבות בשבת. וכתב רבי מנחם מנדל שניאורסון, שבירר אצל מומחים כי ניתן לעגון בלב ים ואין בזה סכנה. והובאו דבריו במנח"י ג, לט, ויחו"ד ו, טז. אמנם היו מומחים שסברו כי יש בדבר סכנה ומוכרחים להמשיך להפליג בשבת, ואם אכן אמת דברו, וגם אין אפשרות לעגון בנמל ביום השבת, אזי פסק בציץ אליעזר ה, ז, שלצורך מצווה מותר להפליג בשלושת הימים הסמוכים לשבת. ואם אינו לצורך מצווה, מותר להפליג רק בשלושת הימים הראשונים של השבוע. ודבריו מיוסדים על דעת הרז"ה והריב"ש, הסוברים שגם כשברור שאם יצא לדרך יאלץ לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר לו לצאת בשלושת הימים הראשונים לצורך רשות, שאז אין צורך לחשב כלל מה יהיה בשבת, ובשלושת הימים הסמוכים לשבת מותר לצאת רק לצורך מצווה, מפני שאז צריך לחשב מה יהיה בשבת, וכשעוסק במצווה פטור מחשבון זה. וכן נפסק בשו"ע רמח, ד.
אלא שכפי הנראה, אפשר לעגון בלב ים, ואזי צריך להימנע מלסייע לעוברי עבירה. ועוד, שלדעת הרדב"ז ומהריב"ל, אם יש ודאות שיגיעו לחילול שבת, אסור מדברי חכמים לצאת להפלגה אפילו בשלושת הימים הראשונים של השבוע, וכן אסור לצאת לצורך מצווה בשלושת הימים האחרונים של השבוע. וכתב במנח"י ג, לט, שיש להחמיר כמותם.

יב - הפלגה בספינה לטיול שיימשך ביום השבת
איסורי שבת חלים כמובן ביום השבת בלבד, ולפי זה לכאורה מותר לאדם לצאת ביום שישי לטיול למקום מסוכן, ולהמשיך בטיול עד דקה לפני שבת, וכשתיכנס השבת יטען שהוא נמצא במקום מסוכן, ופיקוח נפש דוחה שבת, וכדי להינצל מהסכנה עליו להמשיך לנסוע למקום הישוב הקרוב. אכן למעשה, אם הוא כבר נמצא במקום סכנה ביום השבת, מותר לו לחלל שבת כדי להציל את עצמו. אלא שחכמים אסרו על האדם להכניס את עצמו למצב שבו יצטרך אח"כ לחלל שבת. ומיום רביעי צריך אדם לתכנן את מעשיו באופן שלא יגרום לעצמו אח"כ לחלל שבת.
לפיכך, מיום רביעי ואילך, אסרו חכמים להפליג בספינה לטיול, ואפילו כשמלחיה גויים (שבת יט, א). כמה טעמים לכך, ראשית, ישנו חשש שמא ייווצר מצב של פיקוח נפש, והיהודי יצטרך לבצע מלאכות האסורות מהתורה כדי לסייע בהשטת האונייה (רז"ה). ואפילו כשאין סיכוי שהמלחים יבקשו ממנו עזרה, אם מחצית מהנוסעים הם יהודים, נמצא שהמלחים יעבדו עבורם בשבת, ומדברי חכמים אסור ליהודי ליהנות ממלאכה שגוי עושה עבורו בשבת (רמב"ן). ואפילו אם רוב נוסעי הספינה גויים, שאז מותר ליהודי ליהנות מהמלאכות שהמלחים הגויים עושים, מפני שהן נעשות למען הרוב שאינם יהודים. מכל מקום אם הספינה תשוט במים רדודים, במקום שאין עשרה טפחים בין הספינה לקרקע הים, יעבור על איסור יציאה מתחום שבת (ר"ח). ואפילו במקום שאין כל חשש, מפני שרוב הנוסעים גויים, או שהספינה תעגון בלב ים ביום השבת, עדיין יש בדבר איסור, משום שרבים מהמפליגים בספינה סובלים בימים הראשונים ממחלת ים, ונמצא שהפלגתו מבטלת את מצוות עונג שבת (רי"ף).
אבל במצב שאין חשש לכל הטעמים הללו, כגון שמלחי הספינה ורוב נוסעיה גויים, ואין סיכוי שיבקשו מהיהודי עזרה, והם מפליגים במים עמוקים, והספינה גדולה ויציבה, ולכן מסתבר שלא יחלה שם במחלת ים - במצב כזה מותר לצאת להפלגה אפילו דקה אחת לפני כניסת השבת, ואפילו אם ההפלגה נועדה לצורך טיול. שכל זמן שאין חשש שהוא עצמו יחלל שבת או שאחרים יחללו שבת עבורו, וגם לא יתבטל מעונג שבת, אין בדבר איסור.

הצורך להטלטל בדרכים ולנסוע ממקום למקום נובע מחסרונו של האדם, שאין הוא מוצא את סיפוקו ופרנסתו במקומו, ועל כן הוא נזקק לנדוד ולצאת מתחומו. אבל עניינה של השבת שינוחו בה כל ישראל מטורח ודאגה, ויתבוננו בשלמות הפנימית של הבריאה, ויודו לה´ שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ויתענגו על ה´ ועל טובו.
וזהו שתקנו חכמים תחום שבו מותר להתהלך בשבת, ומעבר לו אסור לצאת. ותחום השבת הוא מקום שביתתו של אדם ועוד אלפיים אמה לכל רוח. אלפיים אמה הם אלפיים צעדים של אדם ממוצע, והם כ-912 מטרים.
אם היה שובת בשדה, מקום שביתתו הוא ארבע אמות על ארבע אמות, כשיעור שישכב על הארץ ויפשוט ידיו ורגליו, ומעבר לכך מותר לו לילך אלפיים אמה לכל רוח. ואם שבת בעיר או בישוב, כל המקום המיושב נחשב למקום אחד, ומודדים אלפיים אמה מחוצה לו

השובת בעיר או בישוב, בין היו גרים שם יהודים או גוים, כל השטח המיושב ברציפות, נחשב כמקום אחד, ומודדים אלפיים אמה מחוצה לו. וגם אם היה שם רווח בין הבתים, אם הם מוקפים גדר או ´עירוב´, כל השטח המוקף נחשב כמקום אחד, ומודדים אלפיים אמה מחוצה לו.

אלא שכל זה הוא רק למי ששבת בתוך העיר או בתוך ריבועה, אבל מי ששבת בשדה ליד העיר, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, ואם נסתיימו אלפיים האמה שלו באמצע העיר, נסתיים שם תחומו, ואין אומרים שכל העיר עבורו כד´ אמות.

אסור בשבת להוציא דברים וחפצים מרשות אחת לחברתה. אך בתוך ´רשות-היחיד´ מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה, למשל, מותר לטלטל בתוך הבית חפצים מחדר לחדר, וזה מפני שכל ´רשות-היחיד´ נחשבת לרשות אחת, והזזת החפצים בתוכה אינה נחשבת הוצאה מרשות אחת לחברתה. אבל ב´רשות-הרבים´ רשאי אדם לטלטל חפץ בתוך ד´ אמותיו בלבד, משום ש´רשות-הרבים´ שייכת לכולם, וכיוון שכך, מותר לכל אדם להשתמש רק באותם ד´ אמות שהוא בתוכם. שיעור ד´ אמות הוא שיעור המספיק לשכיבת אדם תוך פשיטת ידיו ורגליו. ואם יוציא חפץ מתוך ד´ אמותיו, נמצא שהוציא חפץ מרשותו שבתוך ´רשות-הרבים´ אל ´רשות-הרבים´ הכללית, ויש בזה איסור תורה.


הרחבה
הדוגמא שניתנה בהלכה להפלגה שאינה גורמת לביטול עונג שבת היא הפלגה בנהרות, שאין שם גלים. אמנם כיום בספינות החדישות אין כמעט חשש של מחלת ים, עובדה שמפליגים בהן לצורך בילוי, ורק הרגישים ביותר עלולים לחלות בהן במחלת ים.
עוד יש לציין, שנחלקו הראשונים אם האיסור חל שלושה ימים לפני השבת, היינו מיום רביעי, או שהוא חל מיום חמישי, ויום שבת בכלל אותם שלושה ימים. ועיין בב"י רמ"ח, ומ"ב רמח, ד. ונראה שיש הבדל בין טעמי האיסור, שבמקום שיש חשש שמא יעבור על איסור בשבת, במלאכה שהוא עצמו יצטרך לעשות, או שהמלחים הגויים יעשו עבורו, או שיעבור על תחום שבת, האיסור חל מיום רביעי, שכן שלושת הימים הסמוכים לשבת נקראים סמוכים לשבת (גיטין עז, א), וצריך להיזהר שלא לעשות בהם דבר שיגרום לו אח"כ לחילול שבת. אך אם החשש הוא רק מפני ביטול עונג שבת, בזה האיסור חל מיום חמישי בלבד, שכן כמה מהראשונים שהזכירו חשש זה (ביניהם הרא"ש), הזכירו שהאיסור חל מיום חמישי, והטעם, שביום השלישי הנוסע כבר מתרגל לים, ויכול לענג את השבת. ועיין במנוחת אהבה ח"א א, ב.
עוד חשוב לציין, כי התנאי שרוב הנוסעים יהיו גויים הוא דווקא באונייה המפליגה לאחר שהוזמנו בה מספר מסוים של מקומות, אבל אם זו אונייה שמפליגה בזמנים קבועים, בין אם יעלו עליה הרבה נוסעים או מעט, אזי גם כאשר במקרה יצא שרוב הנוסעים יהודים, מצד התנאי הזה, אין איסור להפליג בה בשלושת הימים הסמוכים לשבת, הואיל וגם ללא היהודים שבה - המלחים הגויים היו מבצעים את עבודתם (שש"כ ל, נה).