שאלה
שלום כבוד הרב,
ברוך השם זכיתי במשפחה מדהימה אבל יש כל מיני דברים קטנים שקורים ואני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני בת 16.
(1)למשל יש העדפה מסוימת- אבא שלי מאוד אוהב את אחי הגדול שהוא בן 20. כשאחי מפריע לי לא מעירים לו אבל זה הפוך אז ממש מקפידים עליי.
(2)דוגמא נוספת שקיימת זו אחותי הבכורה שהשנה תהיה בת 24, שהמשפחה פשוט לא מתחברת אליה (בגלל השליליות שהיא מפיצה והציניות הדוקרנית שלה) והיא לא מתחברת אלינו (היא אומרת את זה באופן מוצהר) ואני היחידה במשפחה שהיא סיפרה לי פעם דברים אישיים ויכולה להרגיש איתי בנוח. (היום פחות).
אבל המון פעמים היא פשוט בלתי נסבלת- מעירה לי, מנסה לחנך אותי, מזלזלת בדרך שלי, זורקת אינסוף הערות ציניות (שמחלחלות),פדנטית,אדישה, ילדותית,כפויית טובה, חייבת להגיד את המילה האחרונה... והיד עוד נטועה
ניסו לדבר איתה הרבה פעמים ופשוט אין עם מי לדבר וההורים שלי כבר הרימו ידיים. פירטתי בהרחבה את ההתמודדויות היומיומיות שלי איתה ושל שאר בני הבית כדי להמחיש את התסכול שיש לי... ניסיתי הרבה פעמים לשנות גישה וזה היה לא פשוט ואחרי יום פשוט נשברתי כי זה מתסכל אותי מאוד.
----------------
אני לא יודעת איך להתמודד עם המקרים האלה כי מצד אחד,אי אפשר להבליג על האירועים הבלתי פוסקים האלה, ומצד שני אני לא יודעת איך לפתור אותם ועוד בדרך נעימה ולא פוגעת.
(1) המקרה הראשון קורה לעיתים רחוקות יותר מהמקרה השני, אבל הוא עדיין קיים וכשזה קורה אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, כי מצד אחד קיים חוסר צדק באופן מובהק שאני נפגעת ממנו ומצד שני צריך לכבד את ההורים...
(2) המקרה השני פשוט מוציא אותי מדעתי ואני יכולה להשתגע ממנה. אני יודעת שאני לא יכולה לשנות אותה (שזה מתסכל) אבל אני לא יודעת איך כן לפתור את הדבר הזה
לפעמים מרגיש לי שהפתרון הוא פשוט לחכות שהיא תתחתן.
הרבה פעמים אני מתעצבנת עליה ואז אני מצטערת על זה כי כנראה שפגעתי בה (במיוחד שאיתי היא יותר בנוח משאר האנשים ומרגיש לי שהיא מצפה ממני ליותר).
אני מתוסכלת כבר המון זמן....
מה אפשר לעשות עם זה (אם בכלל)?
תודה ויום טוב.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הפתרון לשתי השאלות הוא לשוחח. כתבתי 'לשוחח' ולא 'לדבר'. אנחנו לא מודעים להבדל שבין דיבור ושיחה: לדיבור יש צד אחד שמדבר (הוא בטוח שהשני צריך להקשיב לו ולקבל את דבריו). שיחה מתנהלת בין שני צדדים שווים(!): 'לשוחח' פירושו ליצור תקשורת בונה, מתוך נכונות להקשבה הדדית! ומתוך רצון להגיע להסכמה. דיבור מרחיק ושיחה מקרבת.
כדי לנהל שיחה צריך תנאים של מקום וזמן: מקום מתאים (שלא יפריעו לכם באמצע) זמן מתאים (שלא תצטרכו להפסיק באמצע השיחה).
לקראת שיחה צריך ליצור תיאום ציפיות: לומר לצד השני שאת מעוניינת לשוחח אתו על דבר חשוב. לבקש שתקבעו מקום וזמן. להציע שתשבו יחד בנחת, מתוך רצון וכוונה שתהיה הקשבה הדדית. תסבירי שאת מעוניינת להגיע בסוף השיחה להסכמה שתהיה מקובלת על שניכם. תצייני שאת מעוניינת שהשיחה תביא לקרבה ביניכם ולא להתרחקות.
בשיחה עם אביך אל תאשימי ואל תתלונני, אל תבטאי את הכעס והפגיעות שלך. אל תגידי "אתה אוהב ומעדיף את האח הגדול שלי". תשדלי לשחרר מעצמך את הרגשות השליליים ואת הכעס. תתארי עובדות בלבד: "כשאחי מפריע לי אתה לא מעיר לו וכשאני מפריעה לו אתה מעיר לי". אם את זוכרת מקרים ספציפיים, תצייני אותם. בסוף דברייך תצייני את הרגשות שלך: קשה לך, פוגע בך, מעורר בך כעס וכד'. בשיחה כזאת אין שום פגיעה בכבוד ההורים. אחרי שתאמרי זאת תקשיבי ברצינות(!!!) לתשובה של אביך. אולי יתברר לך שהוא רואה את הדברים אחרת? תנסי באמת להאמין לו ולראות את נקודת המבט שלו.
רק אחרי שתקשיבי לו היטב, תאמרי את התגובה שלך לדברים שלו.
אני מאמין שאם לא תהיה מצדך התקפה והאשמה - השיחה תתנהל באופן שיביא בסוף להבנה והסכמה ביניכם.
בדיוק על פי הכללים הללו תנהלי את השיחה עם אחותך. תבקשי ממנה להיפגש בתנאים נוחים של מקום וזמן. תסבירי לה שאת מעוניינת לברר דברים, חשוב לך גם להקשיב ולהבין את הצד שלה, והמטרה היא להגיע יחד להסכמות. להביא להתקרבות (ולא להתרחקות) ביניכן.
גם עם אחותך תפתחי בהצגת עובדות בלבד. בלי להאשים, בלי לתקוף, וללא רגשות שליליים שלך. אחרי הצגת העובדות תצייני רגשות: זה קשה לך - פוגע בך - מרגיז אותך וכד'.
עכשיו תבקשי לשמוע אותה. תקשיבי לה היטב, תשתדלי 'להיכנס' למקום שלה, להבין את נקודת המבט שלה וכד' אחרי שהקשבת היטב וניסית להבין אותה - תשיבי לה בנחת (בלי כעס ובלי האשמות). שוב תקשיבי וכו' יכול להיות שעם אחותך יפתחו דברים רחבים יותר בכל ההקשר המשפחתי - תראי בכך הזדמנות לסייע לאחותך לשתף...
בסוף השיחה תחליטו יחד אם השיחה עצמה פתרה דברים או שצריך להגיע להבנות והסכמות.
בהצלחה!