האם תמימות היא נאיביות?

בס"ד

שואלת יקרה,
קודם כל, יישר כוח על השאלה היפה, שנראה לי שהיא מאוד חשובה במציאות של ימינו, שכפי שציינת, מאוד רומסת את ערך התמימות.

המילה תמימות, כשהיא מוזכרת בתורה, מתקשרת למושג "שלמות" - "תורת ה´ תמימה". לאור הפירוש הזה נלך וננסה להסביר את מושג התמימות כפי שראוי להבינו בימינו. חשוב לא לבלבל את המושג הזה עם הנאיביות, שהיא הצורה השלילית של אותה מידה. הההבדל ביניהם, לדעתי, הוא שאדם תמים יודע את מה שהוא צריך לדעת ואינו יודע את מה שאינו צריך לדעת, ואילו אדם נאיבי לפעמים אינו יודע את מה שהוא צריך לדעת, לפעמים מתעלם ממה שהוא יודע, ולפעמים שניהם. נאיביות היא חוסר הידע שציינת שיכול להביא למצבים מסוכנים.נראה לי גם, שרובנו משלבים בין השניים... יוצאת אם כן שאלה, כיצד אדם יודע מה הוא צריך לדעת ומה לא? התשובה היא, שמתי שבוערת לאדם באמת שאלה מסוימת, ולא מדובר ברצון לעסוק בנושא לא ראוי בצורה לכאורה לגיטימית, אז התשובה לשאלה הזו היא חלק מהבנין של אותו אדם וראוי שלא למנוע אותה ממנו. כמובן שצריך להיאזר בשכל ישר וברגישות לשואל בשביל להבחין בכך, אך הכלל הוא שיש להסביר לאדם לפי מדרגתו את התשובות לשאלות שמעסיקות אותו. אין לי איזה נוסחה של מה מתאים לאיזה שלב וכו´, צריך פשוט רגישות והבנה של האדם שמולך על מנת לעמוד על דעתו ורצינותו ולתת תשובות מתאימות.
הסיבה שצריך תמימות היא שהיא מאפשרת בנין הדרגתי, ולפיכך בריא. אי אפשר לבנות קומות איתנות ויציבות בנפש בלי לעבוד בצורה איטית, מלמטה למעלה. כאשר נותנים לאדם שאינו בשל מידע מסוים, הוא לא מבין אותו לאשורו אלא נותן לו את פירושו הלא בשל. היסוד הזה ניכר מאוד בכל הקשור לצניעות, ואפשר לראות דוגמא חיה של הקלקולים שנובעים מכך בחברה של ימינו. כאשר ילד קטן, שעיקר עיסוקו הוא מאוד אגואיסטי (כי הוא ילד קטן וככה הוא אמור להיות בשלב הזה) נחשף למידע הקשור בקשר בינו לבינה, הוא מבין אותו בצורתו האגואיסטית ובונה בעצמו הבנה מקולקלת של מהות הקשר בין גבר לאישה, שמדובר בעיקר בקשר שנועד לספק צרכים עצמיים וזהו. הוא אינו מבין את המחויבות הקשורה בקשר כזה, הוא לא מבין את ההקרבה והויתורים ההדדיים, את האחריות שבני הזוג לוקחים אחד כלפי השני, ואת התהליכים שהם עברו עד שהיו מוכנים להנשא; מה שהוא רואה זה את הטוב והעונג העצמי שיכול לצאת מזה, ואת זה הוא גם לוקח הלאה כשהוא מבקש להקים בית משל עצמו. התוצאה של המצב הזה היא אחוז גבוה מאוד של גירושים, מכיוון שאחרי כמה שנים פתאום מבינים שלא הכל ורוד, שצריך לתת כל הזמן, ושלא תמיד הצפיות והיכולת לתת הם הדדיות - והפתרון הכי פשוט הוא לפרק את החבילה ולחפש את האדם הבא שיעשה לו טוב. הבאתי כאן דוגמה קצת קיצונית, אבל העקרון הוא נכון.

אותו דבר בעניין התמודדות עם מוות. צריך להסביר ולתת מידע לפי היכולת להבין. אם מסבירים לילד שסבא שלו מת ועכשיו הגוף שלו נרקב ואוכלות אותו תולעים, הוא כמובן מאוד יזדעזע, ובצדק, מכיוון שקשה לו לעשות את החילוק בין גוף לנפש, להבין מה זה חיי העולם הבא ושמה שנרקב באדמה זה רק הגוף, ושרקבון זה תהליך שעובר על כל חומר אורגני; הוא חושב שסבא שלו, כמו שהוא הכיר אותו, עכשיו נרקב ואוכלות אותו תולעים - וזה נורא מפחיד. ולכן כשנתקלים במצב הזה צריך להסביר לו לפי המשמעויות עבורו - למשל, שהוא לא יראה את סבא שלו יותר וכו´, וכאשר הוא יגדל הוא יחשף למידע שהוא צריך בצורה טבעית ויסיק בעצמו את המסקנות המתבקשות.

לכן בתשובה לשאלתך, לדעתי לא צריך לדעת הכל - כי מי שאין לו כלים להבין את המצב בכללותו לא יכול להשתמש במידע שלו בצורה מושכלת. רק כשנבנים לאט לאט, מבינים את המקום של כל פרטי המידע ומחברים אותם לתמונה כוללת, הידע יביא ברכה ובנין חזק ויציב.
התמימות שהזכרת, שלדעתי התואר המתאים לה הוא נאיביות - היא גם שלילית - מהצד השני, של חוסר במידע קריטי. לכן, כמו בכל דבר בחיים, צריך לעשות איזון ושיקול דעת ישר, ואולי גם לקבל הדרכה, על מנת להסביר את מה שראוי להסביר ועל מנת להמנע ממידע שעשוי להביא נזק. את המידע הנחוץ ילדים שואלים בעצמם, וצריך לתת להם תשובות שמתאימות לרמתם ולעניין שהם מפגינים.

בברכה,
יואב.

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה