האם יש מקום להקל בימינו על איסור ריבית

שאלה

כשנקבעה הלכת איסור ריבית היה מסוכן מאוד לתת הלוואה. זאת כי עדיין לא התפתחו המנגנונים המבטיחים למלווה את החזר כספו. כדי לפצות על כך, גבו המלווים ריבית גבוהה מאוד (כשם שבימינו האגחי"ם המסוכנים ביותר נושאים את הריביות הגבוהות ביותר).

מצד שני, הלווים היו האנשים העניים ביותר, שנטלו את ההלוואות מתוך ייאוש ובכל מחיר כדי לא לסבול חרפת רעב. בעצם "שוק האשראי" של אז היה גרסה מוקצנת של השוק האפור דהיום – מפגש בין מלווים בריבית נשכנית לבין לווים נואשים ומרוששים. מציאות זאת משתקפת בחוק תורה:

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ",

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ".

כמו כן בימים עברו אנשים התקשו מאוד לחשב את תשלומי הריבית והריבית-דריבית, עד כדי כך שהמלווה בריבית עבר על איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". כל אלה הפכו את הריבית לניצול אכזרי של מצוקת העני.

אולם היום המצב השתנה מאוד. המלווים יכולים לתת הלוואות בביטחון יחסי, הריביות הרבה יותר קטנות, רוב האשראי נצרך על ידי עשירים למטרות מסחריות (הפקת כסף מכסף) וחלקו האחר ע"י אנשים פרטיים לקניית דירה, מכונית וכו'. כמו כן בכל בית יש תוכנת אקסל שמאפשרת בקלות לחשב את הריבית.

כיום גם התחדדה הבנתנו שהריבית היא פיצוי לגיטימי והכרחי למלווה על דחיית ההנאה מכספו ועל הסיכון שבהלוואה. בלעדיה לא יינתנו הלוואות והמשק לא יפעל.

נדמה לעצמנו אדם שקיבל הלוואה של מיליון ש"ח בלי ריבית ל – 10 שנים. בכסף זה הוא יכול לקנות דירה, אחרי 10 שנים למוכרה ולפרוע בתמורתה את מלוא ההלוואה. יצא שחי 10 שנים בדירה בחינם, על חשבון המלווה. ברור שמצב כזה לא הגיוני ולא צודק.

לימדוני שניתן להתאים את ההלכה למציאות המשתנה. האם לאור זאת יש מקום בימינו להקל על איסור הריבית?

תשובה