האם זה גזל?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית שורלה רוזן במסגרת מיזם "משיבת נפש - רבניות בית הל"

שלום רב,

הבנתי משאלתך שדיברת עם הלקוחה שגבית ממנה בטעות את שישה השקלים הנוספים. ושהלקוחה מצידה לא מחתה ולא ביקשה החזר. אני עונה לך לפי הבנה זאת. אם הבנתי לא נכון חזרי אלי והסבירי שוב את המקרה.

קודם כל אפתח בהרגעה - אין כאן גזל. ואסביר מדוע.

מי שמצפה לקבל בחזרה כסף במסעדה, אומר זאת במפורש, מבקש ודורש אותו חזרה.

ולכן מאחר והאישה לא עשתה זאת, היא למעשה וויתרה על גביית היתר שנעשתה בטעות (בשפה ההלכתית קוראים לויתור זה מחילה).

לגבי הפרשת שישה השקלים לצדקה שעשית בבית - במקרה שלוקחים כסף שלא ברור שהלקוח מחל עליו (מה שאין כן במקרה שלך), אין בנתינת צדקה פתרון. יש להחזיר את הכסף לבעליו. צדקה היא מצווה בפני עצמה שאדם מפריש מכספו שלו ולא מכסף שניתן לו בטעות.

שמחתי בשאלתך המפגינה זהירות בממונם של אחרים. "דין פרוטה כדין מאה" - זוהי מידה חשובה ויקרה ביותר!

כתיבה וחתימה טובה

שורלה רוזן

הרבנית שורלה היא מנהלת תכנית ´מתיבתא´ ללימודי גמרא מתקדמים במתן ירושלים.

לעיון:

גמרא בבא קמא עט עמוד א המשנה שם.

גמרא כתובות קד.

תוספות קידושין מט: ד"ה דברים שבלב

שו"ת מהר"ם פדואה סימן מ

ואפש' לומ' דאף הוא מודה בכיוצא באלו דרואה שחבירו מזיק לו ומשתמש בשלו או מחזיק בשלו ושותק א"כ ודאי מחל או הודה שהוא של חבירו מה שאין כן בדרוש שהשיב עליו מהר"ם שהוא על טענות שלא ראה עדיין היזק בשלו ואינו חש להשיב עתה בעבור העתיד אבל במקום שרואה שורו טבוח לפניו ודאי דרך כל אדם לצווח אם אינו מוחל. וכן בנדון דידן הרב שראה שהקהל הקציבו לו שכר להבא וכבשו שכרו לשעבר ונשתמשו במעותיו היה לו לקרא בקול גדול או לרמז רמז' ואדרבה אומדנא דמוכח הוא שמחל או שלא עלה על דעתו בראשונ' לקבל שכר כי מחשבתו נכר' מתוך מעשיו עקימ' שפתיו שהוא דבר על העתיד אז ולא על העב' והוא עדיף משתיקה בעלמא ומעלתך הקרוב אליהם ושמע טענותם וידע תמצית הדבר למראה עיניו ישפוט כי חכמת אלקים בקרבו