גילוח בחול המועד

שלום אוראל,

השאלה שאתה שואל הינה אחת מהשאלות שאני מתקשה בה לאורך שנים.

ישנם צדדים לכאן ולכאן, והיגיון בעמדות המתירים אך גם בעמדות האוסרים.

בבסיסה של השאלה עומדת ההבנה של מה שאמרו חז״ל בהקשר לגילוח בחול המועד.

הסיבה שניתנה לכך היא שלא יכנס מנוול לרגל (מו"ק יד, א; שו"ע תקלא, א-ב) ויש להבין למה בדיוק הכוונה.

בזמנם שלא היו מתגלחים בכל יום וגם הגילוח היה יותר מסובך מבימינו, היה חשש שמא בשל ההיתר להתגלח בחוה״מ אדם ידחה את תספורתו וגילוחו לחול המועד ולכן יכנס מנוול לרגל שכן לא התגלח לפניו. בשל כך אסרו את הגילוח בחול המועד, מה גם שאם יתגלח בחול המועד הרי שלקראת הרגל השני יהיה מנוול שכן השיער גדל באופן שלא יוכל לגלחו.

ולכן הקילו חכמים שאדם שהגיע מדרך רחוקה ובשל כך לא התגלח לפני הרגל (ולא שנתרשל בכך בזדון) שיסתפר בחול המועד בצנעה (מו"ק יג, ב; שו"ע תקלא, ד-ה). מכאן אנו רואים שהאיסור אינו על עצם הגילוח או התספורת, אלא מפני כבוד המועד.

ולכן מתעוררת מכך שאלה לגבי ימינו, שבהם קל להתגלח וגם הגילוח עצמו הוא כזה שלא יהיה מנוול כלל, אלא שדווקא אם לא יתגלח אזי יהיה מנוול ברגל.

ולכן נראה לחלק גם כאן, בין מי שרגיל להתגלח בכל יום, לבין מי שבד״כ אינו מתגלח בכל יום, אלא רק לכבוד שבת.

למעשה יש שסוברים שכיון שבו גזירה שגזרו חכמים גם כיום אסור להסתפר ולהתגלח (וזו גם דעת ההולכים בדרך הקבלה, אף שלכתחילה דעתם שאין להתגלח כלל. אך למי שנוהג להתגלח לא יעשה כן בחוה״מ). ויש הסוברים שהלכה למעשה מי שדאג להתגלח לפני החג הראשון, ורגיל להתגלח בכל יום, היות ולא התרשל מלהתגלח לכבוד יו״ט, רשאי ואולי אף מצווה שיתגלח גם בחול המועד. אולם מי שנוהג שלא להתגלח בכל יום, אלא רק לכבוד שבת, ראוי שלא יתגלח אף בחול המועד, ואם זיפיו מגודלים באופן שיכנס מנוול לרגל, שהוא סימן אבלות, יתגלח רק לכבוד הרגל השני בכדי לכבד את המועדות ולא לבזותן. ואולם מי שזיפיו גדלים באופן שכבר לא נחשב מנוול, אלא שכבר נראית כחתימת זקן ולא כזקן אבלות, הרי שלא יתגלח גם לא לכבוד הרגל בשני.

מכל מקום, היות ואלו דברים מחודשים, מי שאביו מקפיד בכך, ראוי לנהוג כמנהג אביו ולא יפגע בכבוד אביו, במיוחד אם חוגג את החג אצל הוריו.

יש להדגיש שהיתר זה הוא אך ורק לגבי גילוח, שכן לגבי תספורת, שאין אנו נוהגים להסתפר בכל יום, יש לדאוג להסתפר לפני החג ולא לדחות זאת לחול המועד.

חג שמח

ירחם.

התשובה התקבלה מהרב ירחם שימשוביץ, רב מרבני בית הלל.