שאלה
בגיל 10 גנבתי במשך שנה בפעם הראשונה אחכ ההורים שלי דיברו איתי והפסקתי לגנוב.
היום אני בת 21 ולקחתי מקופת מעשר 260 שח בתנאי שאחזיר עוד היום ולא ספרתי לאמא שלי אחרי שעתיים מאז שלקחתי את הכסף היא התקשרה אלי כועסת ואמרה לי שהיא יותר לא מוכנה להאמין לי ושאני שקרנית וגנבת והיא אמרה לי בנוסף שהיא תאמר גם לחתן שלי שאני כזאת (אני מתחתנת בעוד שבוע) אני לא מעוניינת לצאת מהבית בהרגשה של כעסים בנינו ואני חייבת עזרה בכסף שלה וכנראה היא לא תתן לי יותר כסף
מה אני עושה??
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב!
הרצון שלך שלא יהיו כעסים, מבלי שיש לך חרטה עמוקה, ומבלי שפייסת את אמך בכל דרך אפשרית, ההצדקה שלך שאת חייבת עזרה בכסף - כל אלו מחשידים שאת לא מבינה את חומרת המעשה שאת עושה.
לגנוב מקופת צדקה או מכל מקום אחר שלא שלך, זה מעשה חמור מאוד.
את כנראה לא מבינה את חומרת המעשה שלך. את לא מבינה את הנזק הנורא שהתנהגות כזאת תגרום לך. לגנוב זה מעשה חמור ביותר. לגנוב מכספים שיש בבית זה פוגע מאוד בבני הבית. חמור מאוד לגנוב מבני משפחה מפני שבתוך הבית חייב להיות אמון.
הקושי שלך להבין את חומרת המעשה, מעיד על כך שאת חייבת לפנות לטיפול רגשי. ממליץ לך לפנות דחוף לטיפול רגשי - אצל פסיכולוגית, כדי להבין את שורשי ההתנהגות השלילית הזאת ולצאת לדרך של תיקון.
כאשר תביני את חומרת המעשה ותחליטי שאת לוקחת טיפול כדי לעקור את הנטיה הזאת מהשורש, תגשי לאמך ותבקשי ממנה סליחה מכל הלב. תשתפי אותה בהחלטה שלך לטפל בעניין במלוא הרצינות.
אם את באמת החלטית בעניין - אמא שלך תרגיש זאת. לאחר מכן היא אולי תסכים לסייע לך בכסף.
אם היא לא תתן לך כסף - את צריכה להבין שזו תוצאה של המעשים המקולקלים שלך ולמצוא דרך להתמודד עם הקושי הכספי שאת גרמת לעצמך.