בין בנוניות לדרך האמצע

אהלן תמר,

אתחיל בתודה על שאלתך! החיים לא פעם דורשים מאיתנו להיות ואז המציאות טופחת לנו בפנים - הרי איננו מושלמים.

שאלה חשובה מאד.

התשובה תהיה יחסית פשוטה אבל היא בעיני עמוקה ויסודית מאד -

נגעת בשני מושגים - "דרך האמצע" ו"בינוניות".

בינוניות פירושו שהאדם נותר במקום נמוך מבלי להתקדם, מבלי למצא את יכולותיו. אנו כמובן לא מחנכים אדם להיות בינוני, אנו מחנכים אדם כפי שציינת - ללכת בדרך האמצע.

מהי דרך דרך האמצע?

דרך האמצע היא ההכרה של האדם ביכולותיו, ביתרונותיו ובאתגרים שיש לו מול עצמו. האדם רוצה להיות הכי טוב שהוא יכול!

הכי מאוזן המתאים לנפשו!

ולכן כשרמב"ם הגדיר את דרך האמצע היא היכולת של האדם לנתב את עצמו ביחס לעצמו בנושא המידות שלו.

למשל אם אני מצביא קרבי - האם עליי למתן את האומץ שלי? יתכן וכן - אך אעשה זאת בזהירות על פי המקום שלי בחיי.

אם אני מורה האם היכולת שלי להיות סבלן אמורה להתמתן? יתכן - אך אעשה זאת מאד בזהירות.

ואיך יודעים? כאשר אני רואה שאני פוגע או נפגע.

למשל אם מורה סבלני מדי כלפיי תלמידיו ולכן הדבר מביא אותם להיות חצופים\ יוותרו לעצמם - יוצא שיש כאן יותר מדי סבלנות וצריך להגביר את מידת הדרשנות שבאותו מורה.

ולכן הכלל שלנו ביהדות היא תהיה הכי הרבה אתה ביחס לעצמך!

תוציא מעצמך הכי הרבה יכולות שלך - ובעצם תביא כמה שיותר יכולות מעצמך - בשביל העולם.

דרך האמצע של היהדות היא דרך המיצוי - עד כמה אני ממצא את הכוחות שיש לי.

ולכן אמרת בצד - אין מושלם ואין הכי טוב -

יש הכי טוב, שאני יכול!

ביחס לעצמי

ואז אני חי חיים גדולים ומשמעותיים-ולא בינוניים..

אז שוב תודה תמר,

ובהצלחה בכל,

בהערכה גדולה

חנן