בחירת בן זוג

שלום וברכה

נישואין הם מסע אל הלוא-נודע. ההנחה כי יש לנו כלים לדעת מלכתחילה האם נישואין יהיו מוצלחים, האם תהיה הסתדרות כלכלית לא, האם יהיה שלום בית או כל עניין אחר – היא הנחה המתגלה פעם אחר פעם כמפוקפקת מאוד. בשל העובדה הזו, ההחלטה על נישואין יכולה להתבסס אך במעט מאוד על הנחות אובייקטיביות, כגון השאלה מה יהיה טיב היחסים בינינו, כיצד נסתדר כלכלית, או כל הנחה אחרת. דוגמה לדבר היא הטיעון שמי שצמח בבית בו היחסים בין ההורים מעורערים – יחיה חיים מעורערים גם במשפחתו שלו, או ש"ילד מוכה – מכה". לעתים הדברים נכונים, ואז אנשים מטפחים את ההנחה הזו עוד ועוד; לעתים מתברר בדיוק להפך – שדווקא מי שראה אצל הוריו דפוס שלא טוב לחיות בו מכריע שהוא לא יחיה כך, ודווקא ילד מוכה מקבל על עצמו שלעולם לא ירים יד על ילדיו. בשל העובדה שלא ניתן לצפות מראש מה יתרחש בין בני הזוג – ההנחות האלה הם בסיס מעורער. לא זו בלבד, אלא שלעתים מזומנות מתברר כי ההתאמה המושלמת בגיל הנישואין מפנה את מקומה לבעיות קשות מאוד בהמשך, מסיבות מגוונות – בני הזוג אינם משתנים באותו קצב; הם "משעממים" האחד את השני; וכדו' – ועל כן גם אם כל ההנחות האלה היו אמת מוחלטת – הם מבשרים מעט מאוד על ההמשך. טוב יותר אפוא לצפות את הנישואין כמסע אל הלוא-נודע, ולהתבסס פחות על ההנחות המוקדמות המבקשות לצפות מראש מה יהיה בהמשך. .

מהי המסקנה העולה מכך ? נראה שנכון יותר להכריע אפוא לאור חיפוש אחר. אם אכן מדובר במסע אל הלוא נודע צריך לבחון האם בן הזוג או בת הזוג הם אלה שהייתי רוצה לצאת עמם למסע אל הלוא נודע. האם מסתבר שיקויים בנו "כי אהיה עמך", לאמור: שאני אהיה עמו כשהוא יזדקק לי וארצה להיות שם, ושהוא יהיה עמי כשאזדקק לו והוא ירצה להיות שם; האם המפגש בינינו פותח אותי והופך אותי לטוב יותר, או שהמפגש בינינו סוגר אותי וגורם לי להיות מחויב לדברים שאיני רוצה להיות מחויב בהם; האם כל אחד מאתנו גמיש מספיק כדי להשתנות ביחד ויציב מספיק כדי שלא להכריע את עצמנו למקומות בהם אנחנו לא רוצים להיות, וכדו'. שאלי אפוא את עצמך מה את מצפה ממי שהולך אתך למסע חיים שאין לך יכולת לצפות מראש מה יתרחש בו, ואילו תכונות לדעתך צריכים לנכוח שם, ולאור זה בחני האם הבחור הזה עומד במה שאת מצפה לו ומה שאת סוברת שיתרחש.

ובעיקר, ההנחה המוקדמת צריכה להיות כי כיוון שמדובר במסע אל הלוא נודע – ההכרעה כן להינשא למישהו היא רק התחנה הראשונה. שום דבר אינו מובטח. בשל כך, חלק בלתי נפרד מההכרעה היא השאלה האם שניכם מבינים כי חלק מחיי נישואיכם יהיה גם עבודה מתמדת, השתנות, ענווה, יציבות, ועוד עניינים רבים ששניכם מקבלים על עצמכם במסע המיוחד הזה.

ואם הוא בן הזוג שאת רוצה לצעוד איתו במסע משותף, וביחד תתגברו על הקשיים הרבים שהחיים מזמנים – זו תהיה הכרעה מכוונת, כשאת משוחררת מההנחות המוקדמות ביחס לתנאים אובייקטיביים אלו או אחרים. אפשר שהמציאות לא תזמן לך חיים מענגים מבחינה כלכלית, אבל אם את מאלה שדברי משלי מדברים אלייך – "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" – תדעי לעשות את המעשה הנכון.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב וחג שמח