שאלה
שלום לכם,אני בת 21 ועיפה מהחיים. רק סבל. אני לא חושבת שאני אתחתן אי פעם,ה' רחמן הוא טוב אבל בגלל המעשים שלי אני סובלת,רק סבל וסבל..אני שונאת את עצמי כמו שכולם שונאים אותי,אבל אני אוהבת את ה'. תעזרו לי לעבוד את ה' בלי דמעות? תודה וסליחה על ביזבוז זמנכם
תשובה
שלום לך יקרה,
אני קוראת את השאלה שלך ומרגישה את העצב העמוק.
את מתארת תחושות קשות של סבל מהחיים, מחשבות פסימיות לגבי העתיד ושנאה עצמית.
אבל יחד עם זה את מתארת אהבה לה´.
ואני שואלת את עצמי- איך זה יכול להיות?!
איך מי שמתארת את החיים שלה כסבל מתמשך יכולה להמשיך לאהוב את ה´?
איך את עדיין רוצה לעבוד אותו?!
ואני מרגישה שפה טמון המפתח ליציאה מהתחושות הקשות.
את יודעת, ר´ צדוק (הכהן מלובלין) אומר משפט חזק מאד:
"כשם שהאדם צריך להאמין בה´ יתברך, כך הוא צריך להאמין אח"כ [בעצמו]"
את מבינה את הכוונה?
ר´ צדוק עושה פה השוואה שאם הוא לא היה אומר אותה, אני לא יודעת אם לנו היה את האומץ להגיד דבר כזה.
הוא משווה פה בין האמונה של האדם בה´- שזה דבר ידוע ומובן לכל אדם עובד ה´, לאמונה של אדם בעצמו.
והחידוש שלו הוא בכך שאותו דבר, אותה האמונה בה´ שאנחנו כל כך הולכים לפיה, אותה אמונה צריכה להיות גם כלפי עצמנו, כלפי החיים שלנו!
להיות אדם מאמין, זה לא רק להיות אדם שמאמין שה´ ברא את העולם והוא מכוון פה הכל.
זה להיות אדם שמאמין שגם [בתוכו], ממש בתוך הגוף שלו, יש נשמה אלוקית.
יש חלק של הקב"ה.
זה להאמין שלא נבראת סתם.
שה´ ברא אותך ככה כי ככה הוא רוצה אותך וככה הוא אוהב אותך.
יש לך תפקיד בעולם, שליחות שהיא רק שלך.
יש שביל מיוחד לך שבו את מגיעה לה´ יתברך.
ואת יודעת, ר´ צדוק הוא לא היחיד שאומר אמירות כאלה.
גם הרב קוק כותב: "האדם הישר צריך להאמין בחייו"
וממשיך: "כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה... המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה"
הרב קוק אומר פה שנקודת מוצא שהאדם צריך ללכת איתה היא בטחון עצמי.
ידיעה ברורה שיש בי טוב.
שב[טבע] שלי אני רוצה טוב.
הטוב שבי לא מאולץ, הוא לא רק תוצאה של עבודה פנימית מאומצת- הוא פשוט קיים!
את אומרת כל בוקר- "נשמה שנתת בי טהורה היא".
קודם כל- ה´ ברא אותך כמו שאת.
ומה שהוא ברא ונתן לך- טהור.
אז עכשיו את יכולה להגיד לי-
´אוקיי, הוא נתן לי משהו טהור, אבל אני מקלקלת אותו!´
ואת צודקת, יש כזה דבר שאנחנו משתמשים לא נכון בטוב שה´ נתן לנו.
אבל-
אנחנו לא הורסים את הטוב הזה.
אי אפשר להרוס את הנשמה!
אפשר לכסות אותה, אפשר ללכלך, אפשר להתעלם ממנה.
אבל הטוב שבה עדיין קיים.
הוא לא נעלם ולא ייעלם לעולם.
ועבודת התשובה היא לא ליצור משהו חדש.
היא לא לשנות את מי שאנחנו.
היא בסך הכל לקלף את הקליפות.
לנקות את הלכלוך.
לחזור, לשוב, למי שאנחנו באמת רוצים ויכולים להיות.
וחזרה בתשובה זה לכל אדם.
כי מי לא רחוק מעצמו?
מי לא מושפע מהסביבה, מכישלונות של העבר, מביקורת עצמית?
כולנו.
וכולנו צריכים כל יום לחזור ולומר לעצמנו כמו שר´ נחמן אמר על עצמו-
´אני פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם´!
זה מעודד, מעצים ומזכיר לנו שה´ אוהב אותנו.
שהוא מאמין בנו.
ואם הוא מאמין, מי אנחנו שלא נאמין גם?!...
תנסי לכוון את כח האמונה העצום שבך גם לאמונה כלפי עצמך.
כמו שאת יודעת ומאמינה שה´ טוב, כך תאמיני שאת טובה.
כמו שאת מאמינה שמה שה´ עושה טוב לך, כך תאמיני שזה שהוא ברא אותך כמו שאת, גם זה טוב לך.
יש בך כח אמונה עצום ואת יכולה להשתמש בו כדי ליצור בתוכך אמונה יותר גבוהה.
יקרה, מקווה שעזרתי.
המסע אל עצמנו ואל הטוב שבנו הוא אין סופי.
הוא כל יום מחדש.
הוא עבודה, אבל עבודה שמחה מאד.
והוא באמת הדרך שלנו גם להגיע אליו יתברך.
כך אני יודעת ומאמינה.
ודבר אחרון וחשוב מאד-
כתבת שאלה קצרה וניסתי לענות לפי מה ששאלת.
אבל אני לא באמת מכירה אותך ולא יודעת מה נכון וטוב בשבילך.
אם את מרגישה שאת סובלת, את לא צריכה להישאר עם זה לבד.
יש בעולם הרבה אנשים טובים שישמחו לעזור.
אם יש מישהי שאת קרובה אליה- משפחה, חברה, מחנכת/מדריכה מהעבר, שכנה- מאד חשוב שתפני ותספרי מה את מרגישה ואני מאמינה שתהיה מי שתוכל לעזור.
ואם את לא מרגישה שיש מישהי שתוכל לעזור, או אם סתם בא לך להמשיך לשתף-
את מוזמנת בשמחה גדולה לחזור אלי למייל ואנסה לעזור יותר בפירוט.
שיהיה המון ב"הצלחה במסע שלך אל עצמך ואל ה´.
אני מאמינה שיש בך המון טוב, רק צריך לחשוף אותו,
לקלף את הקליפות כדי שתראי את האור שלך.
ושוב- מוזמנת בשמחה לכתוב לי.
ימים של גילוי הטוב,
נעה.
noale@shoresh.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם