שאלה
שלום וברכה, שמי איתי, כבן 14 דתי, גר בישוב בשומרון.
לפני שנתייים, בגיל 12, אמא /שלי נפטרה ממחלת הסרטן. הייתי מאוד קשור לאמא שלי (הילד הכי קטן במשפחה).
בחצי שנה האחרונה יש לי תחושה שהחיים שלי מאוד ריק..
כל יום אני קם בהרגשה של "למה בעצם אני קם?"
אני מגיע לביהס, רב עם כל המורים והכל נובע מהשורש שאני חושב שאני יותר טוב מהם כביכול וידוע הכל והם באו רק לרעתי.
וזה מגיע עם כל הרבנים והמורות ולאט לאט גלש גם לריבים עם חברים בסניף ועוד ועוד שהכל בא מהשורש של "אני יודע הכל"..
תחושת הריקנות באה בעקבות זה שבשעות אחר הצריים שלי אני לא עושה כלום.. רק יושב בפלאפון עד הלילה והולך לישון.
הגעתי לנקודה בה בעצם אני רב עם כולם ושכבר אין לי עם מי להיות אפילו אחרי הצררים גי גם כשאני עם חברים מהסניף אני מרגיש שהם כיביכול לא לרמה שלי.
רציתי לקבל עצה איך להפיג את התחושה של חיי ריקנות, ולהחזיר לעצמי את הההענווה בעיקר כי שנה הבאה אני הולך ללמוד בעזרת ה' ביישבת כפר הראה וחשוב לי ששם אתחיל דף חדש אבל תמיד אזכור את מקומי. תודה רבה!
תשובה
שלום יקירי
אני מבין אותך, ומבקש לחזק את ידיך.
עברת אובדן לא פשוט, ואתה צריך סיוע להתמודד עם המציאות החדשה שבה אתה מתנהל.
אני מאד רוצה לסייע לך, אולם לא אוכל לעשות זאת במספר משפטים כתובים.
אוכל להמליץ לך, ולבקש ממך, להתגבר על המבוכה הראשונית, ולפנות לדמות בוגרת שאתה מעריך, ואיתה תוכל לערוך מספר פגישות ובהן לסדר את מחשובתיך טוב יותר. אולי דוד או רב קרוב, ואולי שכן טוב וחכם.
במקביל, יסייע לך לעבור על ספר אורחות צדיקים, ולמצוא חברותא בן גילך שמחוייב לסדר יום ולאוירה חיובית, ויחד תוכלו להתקדם יותר בע"ה.
אם אתה ממשיך להרגיש במצוקה, תוכל לפנות אלי בהמשך ואשתדל לעזור לך.
חזק ואמץ