מרתק לגלות איך "רוח התקופה" באה לידי ביטוי בתחומים בלתי צפויים של חיינו. אחרי עשורים של מודרניזם מינימליסטי, שדגל בסגנון דיור נקי מכל גודש, ומעצבי פנים המליצו אפילו לא לתלות אף תמונה על הקיר אלא להסתפק ביצירת אמנות בולטת אחת בחדר, או בעציץ גדול אחד ויחיד, כדי לא להעמיס - פתאום המטוטלת נעה לכיוון השני ושוב באופנה לכסות את הכתלים בצפיפות בצילומים וציורים, ואת המזנונים במזכרות ממסעותינו בארץ ובעולם. אישית אני ממתינה לשובו של ארון הספרים העמוס לסלון, זה שהטרנדים המודרניסטים הדירו לחדרים אחרים (חוץ מאשר במגזר הדתי).
ואיך שובו של הגודש מתקשר לרוח התקופה (צייטגייסט)? - הוא עונה לרב תרבותיות השולטת בשיח המערבי הליברלי, ללגיטימיות של השקפות עולם ונרטיבים שונים ומגוונים. אין אמת אחת, לכן גם אין רק תמונה אחת. זה לא חייב להיות מודע לקובעי הטעם במערב, מדובר לפעמים בזרם מעמקים אבל עם עובדות קשה להתווכח: היום לגיטימי להעמיד בצפיפות המון עציצים זה ליד זה, לכסות את הספות בהמון כריות (ועדיף עם הדפסים אתניים), לתלות על הקיר מקבץ של תמונות.
צילום: פלורליס
בית עיצוב דחוס ומרוכז תומיק צילום: צילום בועז לביא
בית עיצוב דחוס ומרוכז תומיקצילום: בועז לביא
צילום: פלורליס
שלוש דוגמאות מהזמן האחרון מוכיחות זאת: ברשת פלורליס ובחנויות עיצוב וכלי בית המשווקים את מוצרי המותג, תראו קיר מכוסה בצפיפות בתמונות או אפילו במראות, וצמחים במקבץ דחוס בתוך כדים, עציצים וכלים שונים. ואילו בחנות הדגל של מותג הריהוט החדש בישראל calia italia שנפתחה באחרונה במתחם דן דיזיין סנטר בבני ברק, ליד מערכות ישיבה בתפירה עילית עבודת יד, שישווקו בהמשך ברשת איטלסופה שבבעלות קבוצת קאופמן, רואים מדפים קישוטיים עמוסים בכריות ובאגרטלים, כאלמנט דקורטיבי בתצוגה. גם העובדה שחלק מהספות והכורסאות שם הן מודולריות, ואפשר לארגן אותם מדי פעם בהעמדות שונות, שאת משענות הגב אפשר בעזרת מנגנונים חדשניים לקבוע בזוויות ומנחים שונים לפי נוחותו של כל יושב, וסולם הצבעים הרבגוני (ורוד, אפור, ירוק, חום), מתכתבים עם טעם התקופה. אין אמת אחת, אז אין גם צבע מחייב לריהוט, אין עיצוב שכולם בוחרים בו, ויש בין היתר כורסה עם כיסוי בד נשלף בשלל צבעים לבחירה. רב תרבותיות, כבר אמרתי? ונעבור לדוגמה השלישית, למרכז תומיק בעין ורד, שמתחילתו הפגין נוסטלגיה, רטרו, ובחירה מודעת ברהיטי עץ ובעיצוב פנים בטעם של פעם במראה של בית גדוש בפיצ'יפקעס (פריטים קישוטיים).