סיימנו באנחת רווחה את הבגרות במתמטיקה, המחשבון כבר מעלה אבק במגירה נידחת, דפי הנוסחאות נשכחו כבר מזמן. אבל המבחן האמיתי בחשבון מלווה אותנו יום יום, דקה דקה.
להמשיך לרבוץ מול המחשב או לקום להכין ארוחת ערב? להמשיך לישון עוד כמה דקות או לקום לתפילה? לאכול את עוגת השוקולד העסיסית והמפתה או לוותר עליה?
השבוע מיהרתי לקורס וחיפשתי חנייה באחד מהרחובות בסביבה. נסעתי לאורך הרחוב ומצאתי בקצהו חניה אחת יחידה ונדירה. עצרתי לידה והתכוננתי לרוורס אבל אז מזווית העין ראיתי מולי מכונית שהגיעה רגע לפני. לחנות או לוותר על החניה הנכספת לנהגת שממול? בכל רגע ורגע, בכל אירוע ואירוע, בכל מפגש שלנו אנחנו נמצאים בצומת שבו אנחנו צריכים לבחור ולהחליט. וכל בחירה שכזאת היא למעשה בוחן פתע בחשבון.
כותב הרב אשלג בספר מתן תורה, מאמר החירות כב: "ומותר האדם על בעלי החיים הוא שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה, זאת אומרת, להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים מתוך בחירתו את העונג או התועלת שעתידה לבוא אליו לאחר זמן."
אנחנו שואפים לתענוג ורוצים להימנע מסבל, אבל מוכנים לסבול סבל זמני מתוך חשבון וציפייה לתענוג ותועלת עתידיים. החשבון שלנו הוא: מינימום של סבל בשביל להשיג את מקסימום התענוג. אבל במקרים רבים אנחנו מגלים שהחשבונות שלנו היו מוטעים ובמקום התענוג שקיווינו לו אנחנו זוכים למפח נפש.
ככל שהתענוג יותר מפתה עבורנו ויותר מידי וככל שהמחיר שעלינו לשלם עבורו יותר מעורפל או עתידי – החשבון שלנו יהיה יותר מוטעה. אנחנו מתפתים לקנות בכרטיס אשראי ובתשלומים כי התענוג מידי והסבל עתידי ומעורפל. אבל כשיגיע מועד החיוב נאלץ להתמודד עם פעולות במספרים שליליים. אנחנו שומעים את צפצוף הוואצאפ בזמן נהיגה והתענוג המידי של התעדכנות במתרחש מעלים מעינינו את הסיכון והסבל המסתתרים מאחורי הסחת הדעת מהכביש.
ומה לגבי עיגולי פינות כשאף אחד לא רואה? התענוג מיידי וברור והמחיר נסתר מעינינו. ככל שיש לנו יותר כוח ומעמד – הפיתויים יותר גדולים והמבחן בחשבון אתגרי יותר. האם ננצל את הכוח והמעמד שלנו לטובתנו? האם נרמוס אנשים אחרים ונפגע בהם כדי להשיג תענוג עבורנו? התענוג במקרים האלה מוחשי ומיידי. והתשלום – מעורפל ביותר.
אנחנו חיים בעולם ההעלם וההסתר שבו אור הקב"ה נעלם ונסתר מעינינו. בלי ההעלם הזה – תוצאות המבחן היו ידועות מראש. אם היינו צריכים לבחור בין שק מלא בגחלים לוהטות לבין שק מלא בזהב וכסף – הבחירה לא הייתה כל כך קשה. אם היינו מרגישים באופן מוחשי מתי המעשים שלנו מקרבים אותנו לקב"ה ומתי הם מרחיקים אותנו ממנו – כולנו היינו מקבלים מאה במבחן. ההעלם הוא זה שמאפשר לנו בחירה ויגיעה. ההעלם הוא זה שמאפשר לנו לעבוד ולהתאמץ ולתרגל ולהתייגע כדי לדבוק בבורא ובמידותיו. ההעלם מעמיד אותנו במבחן האמיתי בחשבון. ואם נראה לנגד עינינו את "שוויתי ה' לנגדי תמיד" – נוכל לעמוד ביתר הצלחה באתגרים ובניסיונות העומדים לפנינו. בהצלחה!
יפעת אדלר – עמותת "אור פנימי" לצמיחה רוחנית בדרכו של בעל הסולם ● יצירת קשר ותגובות: yifat@orpnimi.org.il