אנט אנאל, תושבת קריית אתא, היא אמא לשישה ילדים. את הקטן שבהם ילדה רק לפני חודש וחצי, סמוך מאוד לפרוץ המלחמה. על אף שהיא ובעלה שירתו שניהם בצבא, הם לא נקראו למילואים. אנאל גדלה בבית חילוני, חזרה בתשובה מגיל 13 ועד 16. "הייתי התלמידה היחידה בבית הספר החילוני שהגיעה עם חצאיות וגרביונים", היא צוחקת. גם כשהתגייסה לצבא נדהמה לגלות שאין חצאיות ארוכות מספיק: "עשיתי את כל הטירונות שלי על מדי א'. בסוף תפרו לי מדים במיוחד".
"עד עכשיו עשינו כמעט 5,000 ציציות"
כיום יש לאנאל מותג אופנה צנועה לנשים, עם בגדים שהיא מעצבת בעצמה. עם פרוץ המלחמה החלה המעצבת לתרום ציצות לבנות למי שצריך, עד שהבינה שיש ביקוש לציציות ירוקות עבור הלוחמים. "אמרתי שאני מוכנה לעזור, אז אמרו לי: פשוט תעשי", היא מתארת, "החלטנו לקחת חולצות ופתיליות והרב שלנו הסביר איך לעשות את זה נכון". משם זה פשוט התגלגל. "זה התחיל בכמויות קטנות של 350, וצבר תאוצה. עד עכשיו עשינו כמעט 5,000 ציציות".
את מפעל הציציות שהקימה לגמרי בעצמה היא מתפעלת על ידי מתנדבים. "פרסמנו בקבוצות וואטסאפ, באינסטגרם, אספנו תרומות, ואז הבאנו גם מתנדבים שיעזרו לגזור את הציציות". הבקשות הלכו וגדלו והחיילים לא הפסיקו לפנות. "בהתחלה היו יותר מתנדבים, היום אנשים קצת חזרו לשגרה אז יותר קשה", מודה אנאל, "אבל עדיין אנשים באים ושואלים מתי הפעם הבאה ומנסים לתת מעצמם ולהגיע".
מתנדבים מכינים ציציות לחיילים צילום: פרטי
"החיילים אמרו: יש לנו שכפ"ץ צבאי, אנחנו רוצים שכפ"ץ רוחני"
אנאל מקפידה להצטנע, אבל כבר למעלה משלושה שבועות היא עושה את הכל בהתנדבות. "לא רק אני", היא מבקשת להדגיש שוב ושוב. כשאני שואלת אם הכסף על הציציות יוצא מכיסה האישי, היא מעט מתחמקת, "הדבר היחיד שאנחנו משלמים עליו זה החולצות והפתיליות, וגם עליהם עושים לי הנחה מטורפת". כשאני לוחצת, היא מודה, "כן יצא מהכיס האישי, אבל 99% מתרומות".
בשום מצב, אנאל לא ציפתה להיענות כזאת. "פנו אלינו אתאסיטים", היא מספרת, "היה אחד שפנה אלינו ואמר שהוא אתאיסט והייתה לו התעוררות רוחנית. הוא לא הגדיר את זה ככה, אבל הוא ממש הרגיש שהוא רוצה את הציציות לכל היחידה שלו. ובכלל, הייתה היענות שלא צפינו. מלא חילונים מבקשים, כאלה שלא יודעים בכלל איך שמים את הציצית ושואלים איך מברכים עליה. אצל דתיים זה מובן מאליו, אבל ההיענות הייתה מאנשים שמאוד מנותקים בשגרה שלהם. זה היה הכי מרגש. חיילים אמרו: יש לנו שכפ"ץ צבאי, אנחנו רוצים שכפ"ץ רוחני".
חיילים מקבלים את הציציות צילום: פרטי
"אל תדאגו לנו לאוכל, תדאגו לציציות"
גם כעת, לאחר שבועות של לחימה ואלפי ציציות שכבר הגיעו לבסיסים, הביקוש עדיין גבוה. "יותר ממה שאנחנו מצליחים לייצר", מודה אנאל, "כל פעם שאני חושבת שזה הסיבוב האחרון שאנחנו עושים פתאום נכנס ביקוש יותר גדול מהקודם. כרגע בעבודה יש 1,500 ציציות, ויש לפחות 500 פניות של אנשים. זה הביקוש הכי גדול. אחד המפקדים סיפר לנו שהחיילים אמרו לו 'אל תדאגו לנו לאוכל, תדאגו לציציות'".
כשאנאל מדברת על זה, אפשר לשמוע את ההתרגשות וההתלהבות בקולה. "את רואה את ההתעוררות בעם, את רואה את הרצון, זה מטורף", היא נרגשת, "זה מדהים אותי כל פעם מחדש. הרצון של אנשים לעשות למען אנשים שהם לא מכירים בכלל, וגם הרצון של אנשים ללבוש ציצית ולהתחזק, ולעשות משהו שיקרב אותם. אני חושבת שזה לא היה בשום מלחמה ובשום מקום בעבר".
צילום: מתנדבים מכינים ציציות לחיילים