ביום הראשון נפרדנו מהיבשה (וגם מהקליטה של הטלפונים והאינטרנט...). על האוניה נערכה מסיבה חגיגית וכולנו היינו במצב רוח מרומם. העיצוב של הבופה שעל הסיפון כלל אלמנטים מהאזור כמו עוגה בצורת דגל ספרד, מניפות של רקדניות ספרדיות ועוד. ברקע הושמעו שירים שבהם מוזכרת ברצלונה, העיר ממנה הפלגנו, והשמחה היתה רבה.
במהלך החיפוש שלנו אחר נקודת התצפית הטובה ביותר לפרידה מן היבשה, מצאתי את אחד המקומות האהובים עליי בספינה - החלק הקדמי של הסיפון העליון, שם הדבר היחיד שמפריד בינך לבין הים הוא מעקה שקוף שמעבר לו נמצא הים הפתוח! על הסיפון מפוזרות מיטות שיזוף מסוגים שונים. נהנינו לקרוא בנחת ולהרים את הראש מדי פעם לנוף מדהים שכזה.
עוגת דרדסים צילום: רונית שושני
כל שומר כשרות שטס לחופשה בחו"ל נותן דעתו לנושא הקולינריה בטיול שלו. כאמור, אנחנו בחרנו הפעם באופציה הזולה וסמכנו על התפריט הכשר שמוצע לנוסעים שהזמינו מראש את האופציה הזו. בעוד שכל הנוסעים יכלו לאכול מתי, כמה ואיפה שהם רצו (והם רצו... וגם אכלו... מסביב לשעון...), אנחנו קיבלנו את האוכל הכשר שלנו באחת משתי מסעדות שבהן מגישים אוכל כשר בזמנים קבועים. רק שתיים מכל המסעדות הרבות שעל הספינה היו בתשלום נוסף.
על האוניה היה אדם שתפקידו לדאוג לכל הארוחות המיוחדות, ובכללן הארוחות הכשרות. בכל ארוחה היה עלינו להזמין מראש את המנות שנרצה לאכול בארוחה הבאה. היה מפתיע לגלות את הידע שלו, ושל עובדי מטבח נוספים ברזי הכללים של המטבח היהודי הכשר. כמובן שלא סמכנו על כל אחד, אבל בהחלט הופתענו לטובה. באחת מארוחות הבוקר אפילו הביא השף האחראי במיוחד בשבילנו מחבת ותרווד שנשמרים במטבח עבור שומרי כשרות.
עוגת ברבי צילום: רונית שושני
כשהגענו לספינה היינו מורעבים! המלצר התנצל שלא הכינו לנו ארוחה מראש כי לא ידעו שנגיע... הארוחה הספונטנית כללה סלט ירקות, סלמון וירקות צלויים על האש בנייר כסף (כפול כמובן). המלצרים מכירים את הנהלים וסיפקו לנו גם צלחות וסכו״ם חד פעמיים. לקינוח קיבלנו (שוב, אחרי שהמלצר התנצל שיש "רק"...) פירות חתוכים בצלחת. ציפיתי שיביאו תפוח או שניים, ולבסוף קיבלנו כל אחד צלחת עם פירות שונים חתוכים ומקולפים.
בסוף הארוחה הזמנו מהתפריט את ארוחת הערב שלנו. ליתר ביטחון השותף שלי למסע הזמין (כמעט) את כל התפריט, שבמציאות המראה והטעם שלו מאד (!!!) רחוק מהתיאור המפתה "על הנייר". אך זו לא היתה הבעיה היחידה... לדעתי, מספיק מביך לאכול בכלים חד פעמיים במסעדה שבה המלצר מקרב לך את הכיסא לשולחן כשאתה מתיישב ומניח לך מפית על הברכיים, תוסיפו לזה את המנות שמגיעות בחמגשיות. ואם זה לא מספיק, תזכרו שהמנות עטופות בשתי עטיפות. היושבים מסביבנו במסעדה התקשו להתעלם מהרחש של השקיות, מה שמשך אלינו תשומת לב רבה יותר. ההרגשה היתה דומה למשחק ״החבילה עוברת״, רק שבסוף ההפתעה לא ממש משמחת והשולחן מתמלא במלא עטיפות ונילונים.
נילונים מרשרשים צילום: רונית שושני
במהלך השבוע ניסינו את האוכל הכשר בארוחות השונות ואחרי מעט ארוחות הבנו את העיניין וויתרנו לגמרי על המנות המחוממות. בארוחות הבאות הזמנו את הדגים והירקות הצלויים. דווקא פה הופתענו לטובה ובכל יום היו דגים כשרים שונים וגם הירקות התחלפו. רק בשבת נאלצנו להתפשר ולאכול את "מנות המטוסים". בארוחת הבוקר אכלנו במסעדת הבופה, שם היו ירקות ופירות חתוכים, דגני בוקר כשרים וביצים קשות.
ואם במקרה הצלחנו להיות מעט רעבים בין הארוחות (מה שלא קרה), יכולנו לנשנש פירות מפנקים לאורך כל היום ולהינות משתיה חמה וקרה כשחפצנו בכך.
פירות אקזוטיים צילום: רונית שושני
מסעדת הבופה שעל הסיפון העליון פעלה מסביב לשעון והאוכל בה התחלף מספר פעמים ביום. השלטים בישרו בכל פעם מה אוכלים ומה הנושא שעל פיו עוצבו הדוכנים. בדרך כלל היתה התייחסות למדינה בה עצרנו או לתאריך המיוחד שחל באותו יום. העיצוב כלל מאכלים שונים, עוגות בצורות שונות (המיוחדת מכולן היתה עוגה בצורת המבורגר ענקי לכבוד הרביעי ביולי), אבטיחים שפוסלו בדמויות שונות ואביזרים שונים.
המבורגר ענקי לכבוד ה-4 ביולי צילום: רונית שושני
גולת הכותרת של הפינוקים היתה בשעה חמש וחצי בכל יום, כאשר נפתחו בבופה (לצד "ארוחת ביניים") דוכנים שבהם הכינו קרפים. על הדוכן הוצגו המכלים שבהם הבלילה ממנה הכינו את הקרפים שבאופן מפתיע היתה כשרה, ולכן הרשינו לעצמנו להתפנק ולאכול את הקרפים במילוי ממרח שוקולדת נוטלה כשר.
בסופו של דבר, ממש לא יצאנו רעבים! ואם המשקל לא משקר- והוא לא, ממחר דיאטה!!!
המשך יבוא...