יום אחד התהלכו שני משוררים פרסיים נודעים, שאמסי ורומי, ביער. הם דנו ביניהם בנושא האהבה, וכל אחד ניסה להגדיר לשני במילותיו שלו מה היא האהבה בעיניו, וכיצד יש להשיגה. בעודם מטיילים ומשוחחים, הגיעו אל עץ גבוה, ולפתע ראה רומי כי חברו שאמסי מטפס על העץ ועולה עד לענפיו הגבוהים. מלמעלה קרא אליו שאמסי: "בוא, הצטרף אלי כאן למעלה ונמשיך לדבר כאן" מיד החל רומי מטפס גם הוא. כשהגיע לצמרת העץ, ראה להפתעתו כי כי חברו כבר ירד חזרה למטה ועמד על הקרקע למרגלות העץ. סבב גם רומי על עקביו והחל יורד מן העץ. כשהגיע לקרקע וחיפש את חברו, ראה לתדהמתו כי הלה טיפס שוב במעלה גזע העץ ועתה הוא מנופף אליו מן הענף הגבוה ביותר. "נו, בוא והצטרף אלי" קרא אליו מלמעלה. שינס מתניו רומי ופעם נוספת החל לטפס למעלה כדי להצטרף אל חברו. אלא שכאשר הגיע למעלה שוב גילה כי חברו ירד בחזרה וחיכה לו על הקרקע. שוב ירד למטה, וכשירד – מצא ששאמסי עלה למעלה, וככה חוזר חלילה כמה וכמה פעמים. בסופו של דבר, לאחר שהתעייף מן המאמץ, ולאחר שפעם נוספת הגיע לצמרת העץ בעוד חברו הזריז חומק ממנו ומספיק לרדת לקרקע בטרם היה הסיפק בידו להדביקו, נמאס לו מן הירידה האיטית והוא החליט לפעול ספונטנית, מבלי לחשוב: נתן קפיצה אמיצה מראש העץ אל האדמה, ונעמד, בריא ושלם, ליד חברו המופתע. "כל הכבוד!" קרא אליו שאמסי. "ככה נוהג האוהב האמיתי! באהבה חייבים לקחת סיכון, אחרת היא חומקת ממך ולעולם לא תשיגנה!"
איך לטפס על עץ
על אהבה, עקשנות ולקיחת סיכונים.
יום אחד התהלכו שני משוררים פרסיים נודעים, שאמסי ורומי, ביער. הם דנו ביניהם בנושא האהבה, וכל אחד ניסה להגדיר לשני במילותיו שלו מה היא האהבה בעיניו, וכיצד יש להשיגה. בעודם מטיילים ומשוחחים, הגיעו אל עץ גבוה, ולפתע ראה רומי כי חברו שאמסי מטפס על העץ ועולה עד לענפיו הגבוהים. מלמעלה קרא אליו שאמסי: "בוא, הצטרף אלי כאן למעלה ונמשיך לדבר כאן" מיד החל רומי מטפס גם הוא. כשהגיע לצמרת העץ, ראה להפתעתו כי כי חברו כבר ירד חזרה למטה ועמד על הקרקע למרגלות העץ. סבב גם רומי על עקביו והחל יורד מן העץ. כשהגיע לקרקע וחיפש את חברו, ראה לתדהמתו כי הלה טיפס שוב במעלה גזע העץ ועתה הוא מנופף אליו מן הענף הגבוה ביותר. "נו, בוא והצטרף אלי" קרא אליו מלמעלה. שינס מתניו רומי ופעם נוספת החל לטפס למעלה כדי להצטרף אל חברו. אלא שכאשר הגיע למעלה שוב גילה כי חברו ירד בחזרה וחיכה לו על הקרקע. שוב ירד למטה, וכשירד – מצא ששאמסי עלה למעלה, וככה חוזר חלילה כמה וכמה פעמים. בסופו של דבר, לאחר שהתעייף מן המאמץ, ולאחר שפעם נוספת הגיע לצמרת העץ בעוד חברו הזריז חומק ממנו ומספיק לרדת לקרקע בטרם היה הסיפק בידו להדביקו, נמאס לו מן הירידה האיטית והוא החליט לפעול ספונטנית, מבלי לחשוב: נתן קפיצה אמיצה מראש העץ אל האדמה, ונעמד, בריא ושלם, ליד חברו המופתע. "כל הכבוד!" קרא אליו שאמסי. "ככה נוהג האוהב האמיתי! באהבה חייבים לקחת סיכון, אחרת היא חומקת ממך ולעולם לא תשיגנה!"