ממפלגה לתנועה

הציבור הציוני, העיקרי, בארץ הקודש קם כתנועה: תנועת הפועל המזרחי, גם לנוער קמה תנועה.
במשך השנים, עם חדירת הפרטיות המועברת, הפכנו למפלגה, מפד"ל.
ההבדל הוא מהותי: מי בשביל מי, החברים בשביל ההנהגה או ההנהגה בשביל החברים (גם השימוש במושג, "חברים" הוא משמעותי לנידון).

מאז ומעולם וגם בשנים האחרונות, ראינו שההצלחה מאירה פנים, בהקמת תנועות, למי שדואג לאחרים, למי שבונה "בית" לציבור במדינת ישראל אין תנועת שעוסקת בכך, ולכן כולן מפלגות, למי שבונה "בית" לציבור במדינת ישראל אין תנועה שעוסקת בכך, ולכן כולן מפלגות כשמן כן הן- מְפלַגות. (גם כוחה של ש"ס, כל ימי דרעי, בדאגה לחברים).

בואו ונחזור לעצמנו, להיות "תנועה", לדאוג לחלש, לחולה, לפרנסה, לכלכלה, לחינוך, (כן, לחינוך של השני, ולא רק שלי) להתיישבות ולכל הדברים החשובים לאנשים, שהם- התנועה.



בכל הברכות,
הרב אורי כהן