מה? – "טלפון שבור", מכירים? אז זה הרעיון וזה גם הסיפור שלכם.
כמה? – כמו בצבא, כל דבר מתחלק לשלוש: שלוש שורות לבן-אדם (המכונה גול"ש), ושלושה ימים להפוך אותו למעניין, מצחיק, קורה, נקרא ושווה לבזבז עליו דקה וחצי.
קראו לו חיימק'ה סרט. אמריקאי בשנות השישים שלו, עמוס בזקן מאפיר בצדדים וכובע בוקרים טקסני מתפורר. אם הייתם שואלים אותו במה הוא עובד, היה עונה לכם שהוא כל החיים שלו משחק בסרט. הוליווד עוד לא גילו אותו אמנם, אבל גם יומם יגיע.
חיימק'ה סרט גר עם עשרת ילדיו בקצה השכונה, בבניין הכי גבוה. קומה שבע עשרה, דירה שישים ושלוש. כן, בפנטהאוז עם הגג הענק. השכנים כבר התרגלו למראה הזה: כל חודשיים מקסימום חודשיים וחצי הייתה עוצרת משאית בפתח הבניין ומתוכה נשפכים שבעה שמונה תאילנדים, תלוי בעונה. שלוש לחיצות על האינטרקום ואחריהם שלוש שריקות גררו תוך שלוש דקות מחניית המשאית את עשרת ילדי חיימק'ה סרט למטה. כולם כולל הכי קטן עזרו לסחוב שקי חול אטומים למעלה, חוץ מסיל, אשתו של חיימק'ה סרט, שעומדת למטה ודוחפת אותם לעלות בדקירות מזלג קטנות. וועד הבניין לא התיר להם להיכנס עם הג'יפה הזאת למעלית, וככה הם נאלצו לסחוב הכל לאורך שבע עשרה הקומות בשיירה ארוכה. אף אחד מהשכנים לא הבין לאן הולכים כמויות החול העצומות האלה, אף אחד.
עכשיו תורכם.