אני רואה אותך כאן נחשון, עם אותו חיוך קבוע.
אתה, על מה שאתה נחשון הקטן והגדול, הצלחת לעשות לעם שלם. למדרגה שאליה הצלחת להעלות עם שלם בימים שסועים, קשים, עם החיוך הזה.
אני רוצה לספר לך, שרק השבוע, זכיתי לגלות, אחרי הרבה הרבה שנים של היכרות עמוקה, של אהבה גדולה בינינו. רק השבוע, זכיתי לגלות את המעיין שממנו שאבת את האמונה האדירה הזאת, שהייתה אצלך כל הימים.
באתי אתמול בלילה אל אבא, אל אמא. אבא תפס אותי וביקש ממני לחשוב רק על דבר אחד. ניסיתי לנחם, להוציא מילה. אבא עצר ואמר לי: "מטריד אותי רק דבר אחד. נחשון העלה את כל העם הזה למדרגה כזאת גדולה של אמונה. אני אחראי שזה לא ירד עכשיו". זה מה שהעסיק את אבא, רגע אחרי שאתה כבר לא היית פה. רק אתמול הבנתי מאיזה חומר אתה קורצת.
ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום כשעברתי לפני התיבה ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה מאוחדת. ידעתי שהכל בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו.
ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום כשעברתי לפני התיבה ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה מאוחדת. ידעתי שהכל בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו.
לא יודע איפה ואיך, ובאיזה עינוי ובאיזו כפיתה היית אז, אבל את הרוח שלך לא כפתו, את החיוך שלך לא סגרו, את האמונה שלך לא כלאו. ואת הרוח הזאת שאתה משאיר בנו עכשיו, אנחנו מתחייבים נחשון, בשם אבא שלך ובשם אמא שלך, בשם האחים שלך, בשם כל החבר'ה - זאת המילה שלך, בשם החבר'ה האמיתיים שלך מהישיבה, מהיחידה - כמה רצית כבד לענוד את האות הזה של העורב. אנחנו מתחייבים, שאת הרוח הזאת הלא כלואה, אנחנו נמשיך להוציא שבעתים. לא נחלשנו אתמול בלילה נחשון, התחזקנו. ונמשיך עם ההבנה מאיפה החומר הזה קורץ.
אבא הוסיף ואמר לי עוד משפט אחד, גם אותו אני חייב להעביר לך. "כל כך הרבה בקשות" כך הוא אמר לי, "ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי חולה", ואתה יודע כמה אבא היה חולה וזכה לצאת, "וקיבלתי. ביקשתי משפחה כמו שלנו - וקיבלתי. ביקשתי את כל מה שרציתי".
"שאלו אותי" אומר אבא "התפללו כל כך הרבה ולא קיבלו תשובה. ואני אומר" כך הוא אומר לי, "קיבלתי תשובה, התשובה היתה לא! ולאבא - מותר לענות גם לא!".
משם הגעת נחשון. ולמקום שכל האמת נמצאת - אתה הולך עכשיו.
יש לי רק בקשה קטנה אחת.
תבקש שם לפני כסא הכבוד, שיפסיקו לבחון אותנו במבחנים כאלה של אמונה ואחדות.
תבקש שם, שהשבוע הזה יהיה שיעורי הבית האחרונים שלנו. הבנו.
תבקש שם, שיהיה לנו כח למצוא את הנקודה הפנימית המאחדת את כולנו תמיד, כמו השבוע.
תבקש שם את זה, עם החיוך שלך, עם החיוך שאף פעם לא יכולנו לעמוד נגדו.
תבקש שם את זה, עם החיוך שלך, עם החיוך שאף פעם לא יכולנו לעמוד נגדו.
כשתבקש את זה, אנחנו נתפלל כאן. עם הכח שלמדנו ממך שנוכל להמשיך, ונוכל להמשיך.
גם האלוקים שניסה את אברהם, גם אם הפעם לא זכינו לקבל את הקול של מלאך ה' מן השמים שאומר "אל תשלח ידך אל הנער". כמה חיכינו לקול הזה. אבל אנחנו נמשיך להתפלל, נמשיך להאמין ביתר שאת, ביתר עוז.
אנחנו מלמטה ואתה מלמעלה, וביחד בעזרת ה', את כל מה שחייכת אליו, את כל האידיאלים שהאמנת בהם, את כל האמונה שכל כך רצית לממש, ביחד נמשיך לממש אותם כאן.
הרב מוטי אלון / ראש ישיבת 'חורב'