ואני אל המלך לא נקראתי, קח נא את בנך לא צוויתי, אל אחד ההרים אשר אומר אליך לא חוויתי, אך- "אל נא תשלח ידך אל הנער"- לא שמעתי.
ומאז, יום יום להר המוריה באתי, במבחן "קח נא את בנך" נבחנתי, והעלהו לעולה נשאול נשאלתי. ולך, דומיה תהילה- נתבעתי.
ויחד עם אלפי הורים של בנים, אשר עולים במעלות קדושים וטהורים, את קרבננו יום יום מקריבים, ובבנין ציון וירושלים נחמה מחפשים, באהבת ישראל ובבנין הארץ מעוז מבקשים, לכאב ולמחסור אשר זורם כדם בורידים, של פרי בטן ממנו אין נפרדים.
ואתה בני ממעל מביט, שואל ובוחן, האם את קרבנך ידענו להבין להעריך ולשלם, האם זכרך עולה אך פעם בשנה, או שמא גם אנו נדע, להעמיק בזאת העקדה כל ימות השנה, ולהקריב אך שמץ מאותה הקרבה, למען נעלה מעלה אל הר המוריה, למען בעודנו פה בארץ החיים, יתרוממו חיינו כמה שלבים, יתחברו חיינו אל צור העולמים, ונתחבר זה אל זה באהבת רעים.
כי זאת המורשה אנו יורשים מכם הבנים אשר יחדיו עוליםבמעלות קדושים וטהורים, ובא לציון גואל ברחמים.
אבא.