אמרת שיש בחירה חופשית, שהרשות נתונה. שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אז בחרתי שלא לשמוע אל מצוותיך. לעגתי לשמיים ויראתם היתה רחוקה ממני. חיפשתי את עצמי בנתיבים אחרים.
אינני יודעת למה, אך לי לא נתת לבחור ולא להחליט. כל דרך בה פסעתי הקפת בשממה נוראה, עד שאבד כייון הנתיבים. עד נבלעו הדרכים כולן באבק.
וכשעמדתי בלב הישימון, מעולפת מן השרב, חסרת תמרור, זרוקה בין תהומות, נזכר מוחי במעורפל שעדיין נותרה לו זכות בחירה אחת – בין החיים למוות.
וברוב ייאושי ביקשתי כרת על נשמתי. לא להיות קיימת עוד. להיות חדלה. אך גם בין החיים למוות לא נתת לי לבחור,
ובערפי
גררתני לשוב אליך.
איזה חסד, ועד כמה אינני מבינה...
מתוך: "ממך אליך אברח"