לא רבנו משה, לא הכהן
אהרון,
רק כלב שגער…
הוא שראה לפנים בחברון
את ילדי הענק, ולא זע בו
לבב,
וגם בהיותו בעינם ובהיותם
בעיניו
רק חגב, רק חגב
האמין בכל לב כי כוחנו הוא
רב,
ולא נסער.
אך עכשיו
הוא שנחרד וצעק וזעם
ויהס העם…
הוא גער כי זכר, שאמנם ואכן
עצום וחזק הוא העם השכן,
וערים לו בצורות וגדולות
במאוד
וכבד בישימון ועוד רבות בו לצעוד-
על כן מאוים הוא היריב ובכי
המלינים.
אסון בו, קלון בו, בחוץ
ובפנים,
לכן קם כה נזעם וכעס וכעס
עד השלך הס…
עד כל עם המלינים, הנבוך,
המפורר
נדהם מחרדת זה הקול שגער
נדהם
ונדם.
ומאז, בכל עת בכי עועים
ומדנים,
ריב אחים במחנה והסתר
הפנים
צופה ותוהה וזועק בי הלב:
איכה, כלב?!
איכה כלב?
"לא רבנו משה, לא הכהן אהרון,רק כלב שגער…" - זלמן שז"ר על מעשהו של כלב..
