יישוב בשומרון בלי לעבור מחסום?! כן!

עבור משפחות רבות החולמות על בית עם גינה וקהילה תורנית איכותית, המילה "שומרון" מעלה מיד חשש אחד עיקרי: הנסיעה. הפחד מפקקים ארוכים, עמידה במחסומים והתרחקות ממרכזי התעסוקה משאיר את החלום במגירה. אבל מתברר שיש מקומות שבהם המציאות נראית אחרת לגמרי. הכירו את טל מנשה, היישוב ששובר את הסטיגמה ומציע חווית מגורים נגישה, ירוקה ומחבקת.

חשבתם שנוחות ושומרון לא הולכים יחד? תחשבו שוב!

אביתר וימית פתחיה, שעברו לטל מנשה מפרדס חנה, מודים שהופתעו. כמי שהגיעו מאזור השרון, הנוחות הייתה קריטית עבורם, אבל יותר מכך, תחושת הביטחון בדרך. "אנחנו עושים את הנסיעות האלה לא מעט, וזה ממש לא מרגיש כמו 'מבצע צבאי' אלא נסיעה נעימה ורגילה לחלוטין", מסביר אביתר.

החשש מנסיעה בכבישים מפותלים ומסוכנים מתפוגג ברגע שמכירים את הדרך לטל מנשה. "לא צריך לעבור שום מחסום, אין בידוק ואין הרגשה של מתח", הוא מדגיש. הכביש חדיש, בטוח ונוח, ומחבר את היישוב למרכז החיים במהירות שיא: "אנחנו נמצאים 10-12 דקות נסיעה מחריש, ו-25 דקות מפרדס חנה. אם צריכים קניון, קופצים לחריש או לעין שמר. זה מרגיש כמו לנסוע בתוך גוש דן, רק עם נוף ירוק ושקט בעיניים" .

היום, כשהם עומדים מול המגרש שבו ייבנה בית הקבע שלהם ומשקיפים על הנוף הפתוח, החלום נראה קרוב מתמיד. "אנחנו כבר מחכים לשבת בחצר מול הנוף עם קפה, ולהרגיש סוף סוף בבית".

בואו להכיר את טל מנשה | צילום: עמית דקל

הודעה אחת בקבוצה והעזרה כבר בדרך

אבל בית בטל מנשה הוא הרבה יותר מארבעה קירות ונוף יפה. אם משפחת פתחיה התאהבה בנגישות ובשקט, משפחת הרמן גילתה שהכוח האמיתי של המקום טמון באנשים. המעבר ליישוב חדש מלווה תמיד בחשש של "איך נשתלב?", אבל רויטל ויואב גילו מהר מאוד שבטל מנשה המושג "שכנות טובה" מקבל משמעות אחרת לגמרי.

אחרי שנים של מגורים בעיר, שם "זה היה מקום של אינדיבידואלים" והמפגשים היו רגעיים בלבד , בטל מנשה הם מצאו מרחב שבו הקשרים נרקמים מהרגע הראשון. זה מתחיל בדברים הקטנים: "קבוצת הוואטסאפ של הנשים נקראת 'נושמות בגן שעשועים', וזה אומר הכל", מספרת רוויטל בחיוך. "הילדים משחקים, אבל זה בעיקר תירוץ עבורנו לשבת, לדבר ולצחוק. זו קהילה שנבנית ברגעים הקטנים האלה"

רוצים גם להרגיש בבית? בואו להכיר את טל מנשה!

התחושה הזו, ש"הבית לא נגמר בקירות", נוכחת בכל פינה: בשיעורי התורה, בערבי הנשים, ובחגים שאף אחד לא חוגג לבד. "בחנוכה מדליקים נרות אצל שכנים, בפורים עושים הגרלות למשלוחי מנות. תמיד יש מי שיזמין, מי שיזכור. אם אתה נתקע, אין מצב שתישאר לבד, עוגה תגיע, המרק יגיע, עם חיוך ועם חיבוק" .

החברים הכי טובים גרים מעבר לכביש

לא רק משפחות ותיקות מוצאות את מקומן. משפחת שחר, דביר, אביה וילדיהם, עברו ליישוב מהגולן הרחוק. הם חיפשו נקודת אמצע בין ההורים בטבריה להורים בקדומים, ומצאו הרבה יותר מפתרון גיאוגרפי .

בואו להכיר את טל מנשה | צילום: עמית דקל

"כשהגענו לטל מנשה, בהתחלה לא הבנו איפה אנחנו, אך במהרה גילינו מקום בטוח, שלו ושקט לחלוטין", מספרת אביה. עבורם, חיי הקהילה הם העוגן. "יש כאן זוגות צעירים ואנחנו מאוד נהנים מהחיים החברתיים. הילדים משחקים אחד עם השני, ויש הרבה אירועים".

דביר מתאר את סדר היום הפשוט והקסום, שכל הורה בעיר יכול רק לקנא בו: "בסופו של יום עבודה, אני אוהב לקחת את הילדים, לצאת לגן שעשועים ולפגוש את כל החברים. אנחנו פותחים חטיפים ופירות, לזה אני מחכה כל יום".

פשוט להרגיש בבית

בין אם זה הנוף שנשקף מהתצפית מאחורי סניף בני עקיבא, שבימים יפים רואים ממנו את החרמון, היעדר המחסומים בדרך, או השכנה שדופקת בדלת עם עוגה, טל מנשה מוכיח שאפשר לשלב איכות חיים גבוהה, נגישות למרכז וקהילה תורנית חמה.

כמו שאומרת הילה, הבת של משפחת הרמן: "הנוער פה איכותי, תורני וערכי... כולם מגיעים, כולם משתתפים ומרגישים חלק ממשהו גדול מהם".

רוצים גם להרגיש בבית? בואו להכיר את טל מנשה!